א

יֵשׁ בַּיִת הַקּוֹבֵר

כְּעֵץ אֶת פֵּרוֹתָיו

לִהְיוֹת לְשֹׁרֶשׁ;

צוּרַת הָאָב

כְּמוֹ חוֹתָם עַתִּיק

נוֹשֵׂא הַבֵּן,

וְהָעוֹפוֹת מֵעַל לַגַּג

בְּלִי לְהָבִין

שָׁבִים בִּצְעָקָה.

יֵשׁ בַּיִת

הַזּוֹכֵר אֶת פֵּרוֹתָיו.

ב

יוֹשֵׁב אֲנִי בָּאוֹר הַלָּבָן

שֶׁל הַבַּיִת הַזֶּה,

צוֹפֶה

בָּעוֹפוֹת עַל הַגַּג

הַבָּאִים עִם אָבִיב

וְעוֹזְבִים לְלֹא זֵכֶר

עִם סְתָו;

וְעַלְוַת עֵץ הַתָּמָר

עוֹצֶמֶת עֵינַי בְּיָד אֲפֵלָה

עַד כִּי אֹמַר:

"קִסְמִי-נָא לִי בַּעֲלַת הָאוֹב,

הַעֲלִי!.."

וְעוֹלִים מִן הַתְּהוֹם שָׁרָשִׁים

וַאֲנִי

מַטֶּה אָזְנַי אֶל הַקּוֹלוֹת:

הָאֲדָמָה סוֹבֶבֶת

וְהָעֲצָמוֹת מִצְטַלְצְלוֹת.

ג

הַיָּד – שֶׁל הָעֵץ,

אֲבָל הַקּוֹלוֹת?

כְּנָפַיִם עַל הַגַּג

אוֹ רַעַשׁ הַמֵּתִים בִּמְחִלּוֹת

הַלֵּב:

אֲנִי יוֹשֵׁב,

הוֹ, כַּמָּה שָׁנִים אֲנִי יוֹשֵׁב

כָּאן,

בָּאוֹר הַלָּבָן,

הַמַּתְעֶה עֵינַי הָעֶרֶב?..

הָרוּחַ אַט-אַט קוֹבֶרֶת רַגְלַי בַּחוֹלוֹת

וְקִירוֹת הַבַּיִת

בּוֹהֲקִים כְּמַצֵּבוֹת גְּדוֹלוֹת.

*

אָבִי הַשֹּׁרֶשׁ בָּאֲדָמָה,

אֲנִי הָעֵץ

הֶחָרֵד אֱלֵי פְּרִי –

עוֹפוֹת יוֹשְׁבִים עִם עֶרֶב

עַל רֹאשִׁי

וְסוּפוֹת

וַאֲנִי שָׁח אֱלֵי שֹׁרֶשׁ.