שָׁלשׁ נְקִישׁוֹת,

נִרְעַדְתִּי, צִפּוֹר

קִוְּתָה לְהַגִּיעַ אֶל חֲדַר-הַשֵּׁנָה

שֶׁבְּחֵיק הָאִילָן, וְעַל יָדִי הִקִּישָׁהּ

כְּמוֹ עַל קִנָּהּ,

דּוֹמֶה, הוֹשַׁטְתִּי אֶצְבָּעוֹת לִנְגִיעָה

לְעֵבֶר צִפּוֹר שֶׁבִּקְּשָׁה לְהַשְׁקִיט

אֶת מֶתַח לִבָּהּ – סִמְּרָה נוֹצוֹתֶיהָ

בַּיְקִיצָה הַלֵּילִית,

אַחַר, הֵסֵבָּה לְאִטָּהּ הָרֹאשׁ

כִּי חֲשֵׁכָה בּוֹ נִנְעֲצָה –

וּמִבַּעַד לְרַעַד יָדִי

כְּמוֹ רָאֲתָה

אֶת חֲדַר-הַשֵּׁנָה הֶעָמֹק.