לזכר תלמידי – סגן-משנה י.ד.

שָׁעוֹן אֵינוֹ מְדֻיָּק יוֹתֵר מֵרוּחַ-הַצָּהֳרַיִם

שֶׁהָיְתָה מְקַדֶּמֶת פָּנָיו בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב, לְחוֹף הַיָּם

בּוֹאֲךָ בֵּית-הַסֵּפֶר, שָׁלשׁ דַּקּוֹת קֹדֶם הַצִּלְצוּל;

הַתָּג עַל כּוֹבָעוֹ הָיָה מְפַזֵּר פֵּרוּרֵי שֶׁמֶשׁ

כְּמוֹ גֻּמּוֹת-חֵן סְבִיב שִׂפְתֵי הָעוֹלָם,

וּמַדָּיו הַמְגֹהָצִים לְמִשְׁעִי פּוֹסְעִים עַל-פְּנֵי הַמִּדְרָכוֹת

וְהֵן כְּמוֹ רוֹקְדוֹת לְמַרְגְּלוֹת פֶּסֶל-הַשִּׂמְחָה הַגָּבֹהַּ,

בְּעוֹד נַעֲרָה קְטַנָּה-אֲפַרְסֵקִית מְנַפְנֶפֶת לִקְרָאתוֹ

בְּתִיק בֵּית-הַסֵּפֶר שֶׁלָּהּ, מִמְּרוֹם הַמַּדְרֵגוֹת –

יוֹם-יוֹם, שָׁלשׁ דַּקּוֹת קֹדֶם הַצִּלְצוּל הָאַחֲרוֹן,

מְדַיֵּק כְּמוֹ רוּחַ-הַיָּם הַנִּכְרֶכֶת רַכּוֹת עַל הַכְּתֵפַיִם

בַּעֲלוֹתָהּ מִתּוֹךְ כְּסַפְסַף הַתְּהוֹם שֶׁבְּסָמוּךְ

מֵעֵבֶר לַחוֹף הַמְלַבְלֵב בִּשְׁלַל כִּסְאוֹת-הַנּוֹחַ הַמְּלוּחִים

וּמוּל זוּגוֹת הַמְּרִיחִים אֶת זְנַב הַקַּיִץ הָרוֹבֵץ עַל חוֹף-הַכְּחוֹל

וּבֵין גְּבִיעֵי-הַגְּלִידָה וְכַדּוּרֵי פִּינְג-פּוֹנְג פְּרוּשֵׂי-כְּנָפַיִם;

וְהוּא – אוֹחֵז אֶת כּוֹבָעוֹ בְּאֶצְבָּעוֹת מְאֻגְרָפוֹת

צוֹעֵד בָּרֹאשׁ,

גֵּאֶה עַל קַו-גִּהוּץ מֻשְׁחָז שֶׁל מִכְנְסֵי מַדָּיו,

וְקִפּוֹדֵי-שַׂעֲרוֹתָיו קוֹפְצִים בָּרוּחַ,

וְהוּא הוֹלֵךְ-פּוֹחֵז עַל-גַּב שָׁטִיחַ שֶׁל חוֹלוֹת,

“לֹא, אַל תָּרוּץ כָּל-כָּךְ…” שׁוֹאֶלֶת הִיא אֵין-נְשִׁימָה,

בְּאֹשֶר פְּרִי נִבְקָע מֵאַדְמוּמִית עַצְמוֹ,

“אֵין זְמַן”, מַפְשִׁיל קוֹלוֹ לַאֲחוֹרָיו וְרָץ

לְמַעַן יַסְפִּיק,

הוֹלֵךְ וְרָץ לְאֹרֶך קַו הַיָּם הַסַּכִּינִי,

“אָמַרְתִּי לָךְ… אֵין זְמַן… כְּבָר סוֹף-חֻפְשָׁה…”

צוֹעֵק אֵלֶיהָ מֵרָחוֹק

וְרָץ מַהֵר

עַל-גַּב שָׁטִיחַ מְצֻיַּץ אַצּוֹת וְקַשְׂקַשֵּׂי דָגִים

וּמְרֻשְׁרָשׁ בְּקוֹנְכִיּוֹת,

דּוֹמֶה, רְצוֹן הַחוֹל, רְצוֹן הַיָּם, רְצוֹן הָאוֹר

לָשֵׂאת עַל גַּלְגַלֵּי הַקּוֹנְכִיּוֹת אֶת כָּל הַקַּיִץ לַח-הַנְּחִירַיִם,

לָשֵׂאת אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹת-מִבְטָח,

וּלְהוֹתִיר רַק נַעַר מְגֹהַץ-מַדִּים וְקִפּוֹדִי-הָרֹאשׁ הָרָץ וְרָץ,

וּלְהוֹתִיר רַק נַעֲרָה קְטַנָּה-אֲפַרְסֵקִית הָרָצָה-רָצָה

עִם צְרוֹר סְפָרִים פַּהֲקָנִים בַּתִּיק

בִּטְוַח-הָעַיִן

בֵּין בֵּית-הַסֵּפֶר וְהַכְּחוֹל

לְקוֹל צִלְצוּל,

עַד הַגִּיעָם אֶל יוֹם אוֹקְטוֹבֶּר קַר –

לַהֲפֹךְ אֶת הַתְּמוּנָה לְזִכָּרוֹן בִּלְתִּי-זוּגִי.