בישיבת מזכירות הועד הפועל

השקענו כוחות רבים בענין שיטת תוספת היוקר – ויצאנו לאיזה דרך. נראה לי כי צריכים אנחנו עכשיו לאזור כוחות למערכה על ביטול היקרוּת, כי זו עלולה להביא עלינו חורבן. אינני יודע אם יש כוָנה להעלות אותנו לאיגרא רמא, שסוֹפה בירא עמיקתא, אך ברור שאין כשרון בפיקוח הממשלתי, המנותק מן הציבור. למנוע מאתנו את הדבר הזה. שיטת הפיקוח הקיימת – הפרוץ מרובה בה על העומד. היא כולה מפולשת. זוהי רשת פרושה – ואנו אחוזים בה “כדגים במצודה רעה”.

בדרך רשמית מודיעים לנו: אנחנו רוצים כי בעתיד תבואנה הזמנות לארץ־ישראל – אבל יש מצב חדש ועליכם לדעת זאת. דרכי התחבורה הימיים נפחתים והולכים. התוצרת הארץ־ישראלית, המיועדת לצבא, ניתנת להשוָאה עם התוצרת של אנגליה ושל ארצות הדוֹמיניוֹנים. ובהשוָאה לכל אלה מוכרחה ארץ־ישראל להידחק הצדה, מחמת המחיר הגבוה – בחשבון כספי – של התוצרת. עם זה אין אנו רואים כי הממשלה בפעולתה – כפי שהיא מנוּהלת עד היום – תצליח למנוע את העליה הבלתי־פוסקת של המחירים. איננו יכולים להשלים במצב הזה, לא ההסתדרות ולא הישוב ולא הנהלת הסוכנות, שכן אם נתגלגל למשבר נתגלגל כולנו ותהיה לנו גם אבטלה וגם יקרוּת. מי יעמוד בפניהן!

אנו מוכרחים לראות את הענין הזה כענין אשר בו תלויה במידה רבה כל הכלכלה בארץ. אולי צריכים לגשת גישה חדשה לכל ענין היקרוּת. הגישה החדשה צריכה להיות מצד ההסתדרות, מצד הישוב, מצד הנהלת הסוכנות. עלינו לעשות בדיקה גדולה: מה צריך הישוב לדרוש מהממשלה, בכסף, בקיבוּל אניות ובהרכב הסחורות המובאות לארץ, כדי ליצב בתוכו את החיים הכלכליים. ינסה הישוב היהודי, על כל חלקיו ומוסדותיו, להגיד: אנחנו רוצים ליצב בתוכנו את חיי הכלכלה, כדי להבטיח מהלך תקין יותר לחקלאות שלנו, לתעשיה, לפועליה, לעובדים המוניציפליים והשירותים הציבוריים – וניעזר ככל אשר ניעזר. כצעד ראשון עלינו להרכיב ועדה לבדיקה מספרית, טכנית ומקצועית, של השאלה הזאת – ונחזור אליה על יסוד מסקנות הועדה.

אב תש"ג.