אינני מקבל את המוסר של יעקב חזן נגד אמירת מוסר מעל שולחן הועד הפועל. דברים שאינם טעונים אמירת מוסר הרי הם מתוקנים מאליהם ואין הועד הפועל צריך להיזקק להם.
לחבר אשר אמר דברים בשם מגַדלי הירקות אין לי טענה. אילו היינו בארץ־ישראל לא אריסי ישראל, כי אם חקלאים סתם, אולי היו דבריו צודקים. ברם, אני שולל את הדיבורים שלו על סחיטה. הסוכנות היהודית עשתה אף היא משהו להצמחת ההתישבות החדשה ואין לזקוף את מציאותה לזכותם של מגדלי הירקות בלבד. ובהיפתח הארץ – בכוח מה נעשה אז התישבות חדשה? הן נהיה זקוקים גם לאוכל, לירקות – והאמצעי הזה של אי־הספקת ירק לעיר, כלום הוא לטובת ההתישבות בעתיד בחשבון ארוך?
החקלאות בכלל, ההתישבות בכלל, אָפיה, דמותה, דרכה, שיטת יחסיה עם הציבור, בכל הזמנים, וביחוד בזמן מלחמה – כל אלה אינם ענין לחקלאים בלבד.
השאלה היא: מה נעשה כדי להעביר את הקרון מן הפסים האלה, שהוא מתגלגל בהם בעצמו, לפסים אחרים? דרוש גיוס ציבורי רחב גם בתוך ההסתדרות, גם מחוצה לה, לבדיקת המחירים, מתוך עין יפה, לקיום החקלאים, ועל הירקנים להביא ירקות ולא להעלות על הדעת הפסקת הגידול או צמצומו.
חשון תש"ד.