דברי הערכה, בישיבת הועד הפועל של ההסתדרות
הפגישה הזאת הלילה היא אֵם הפגישות. עוד תהיינה לנו הזדמנויות לשמוע את דברי כולכם, את דברוֹ של כל אחד ואחד, אשר דבר לו עם הציבור ועניני הציבור. ותהיינה לכם הזדמנויות להשתתף בדיונינו. כתלי הבית נתרחבו הלילה מבחינה מוסרית ומבחינה נפשית. הם גם יתרחבו מבחינה גשמית פשוטה – ומקומכם יהיה מכובד ליד השולחן של בית ההסתדרות. שלום!
הזמַנו את שליחי הציבור התימני בארץ־ישראל לישיבה זו כדי לברך יחד על המוגמר. ישיבה זו מקשרת בקשר של קיימא שני קצוות, את הקצה של הליכת שמואל יבנאלי לפני 33 שנה לתימן לקרוא לעליה לארץ־ישראל – ובעצם החודש הזה, יותר נכון בחודש טבת, לפני 33 שנים, עשה בתימן – ואת ניסוח דברי הידידות הנאמנה בין ההסתדרות והתאחדות התימנים בארץ וחתימתם.
בשרשרת המעשים לחיסול גלוּת תימן ועליתה לארץ־ישראל ובתכונה לקראת קבלתה וקליטתה בעבודה, בארץ, בתרבות ובחיים ומיזוגה אתנו – המעשה הזה הנהו אחד החשובים. הכרח בו הודיעו ראשי ציבור התימנים על חתימת ההסכם1 פותח בפסוק אחד נאה מאד: המשא־ומתן על ניסוח הדברים האלה מתנהל זה שלוש־עשרה שנה. בהסתדרות נישא החוזה הזה על כתפי כל הציבור מקצה לקצה.
שבט תש"ד.
-
עיין “פנקס קטן” של הועד הפועל: “לקיבוץ גלויות”: דברי הערכה להסכם עם התאחדות התימנים. ↩