הַכִּילַי

(סִפּוּר-עַם רוּסִי)

הָיֹה הָיָה אָדָם אֶחָד עָשִׁיר וְכִילַי – מֵאֵין כָּמוֹהוּ! פַּעַם אַחַת הָיָה מְהַלֵךְ בַּדֶרֶךְ וְנִקְרָה לוֹ פּוֹשֵׁט-יָד זָקֵן, שֶׁחִנֵן אֶת קוֹלוֹ וְקָרָא: “הַב לִי, מֵיטִיבִי, פְּרוּטָה לְפַת-לֶחֶם!” אוּלָם הֶעָשִׁיר הִקְשִׁיחַ לִבּוֹ, כְּמִנְהָגוֹ, וְעָבַר עַל פְָּנָיו בַּאֲדִישׁוּת.

אוֹתָהּ שָׁעָה הִפְסִיעַ לוֹ בְּעִקְבוֹת הֶעָשִׁיר בֶּן-כְּפָר עָנִי. שָׁמַע הַכַּפְרִי תַּחְנוּנָיו שֶׁל הַזָקֵן וְרִחֵם עָלָיו, שָׁלָה פְּרוּטָה מִכִּיסוֹ וְנָתַן לוֹ.

רָאָה הֶעָשִׁיר וְנִכְנְסָה בּוּשָׁה בְּלִבּוֹ. אָמַר לוֹ לַכַּפְרִי:

• הַלְוֵה לִי, אֶחָא, פְּרוּטָה. רוֹצֶה אֲנִי לְנַדְבָהּ לַזָקֵן, אֶלָא שֶׁאֵין בְּיָדִי מָעוֹת קְטַנוֹת. נָתַן לוֹ בֶּן-הַכְּפָר פְּרוּטָה וְשָׁאַל:
• אֵימָתַי תִפְרַע אֶת הַחוֹב?
• תָּבוֹא מָחָר! – עָנָה הֶעָשִׁיר הַכִּילַי. לְמָחֳרַת הַיוֹם בָּא הַכַּפְרִי לְבֵיתוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר לִיטוֹל אֶת פְּרוּטָתוֹ. אָמַר לוֹ הֶעָשִׁיר:
• אֲנִי מִצְטָעֵר, אֶחָא, אֵין בְּיָדִי מָעוֹת קְטַנוֹת. בּוֹא מָחָר. הִשְׁתַּחֲוָה הַכַּפְרִי וְאָמַר:
• נִיחָא, אָבוֹא מָחָר, וּבִלְבָד שֶׁתִּפְרַע אֶת הַחוֹב.

בָּא לְמָחֳרַת וְהֶעָשִׁיר בְּשֶׁלוֹ:

• אֵין לִי מָעוֹת קְטַנוֹת. בּוֹא בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם! חִכָּה בֶּן-הַכְּפָר. וּמִשֶׁיָצְאוּ שְׁבוּעַיִם, שָׂם פְּעָמָיו לְבֵית הֶעָשִׁיר. רָאָהוּ הֶעָשִׁיר מֵחַלוֹן בֵּיתוֹ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ:

• שִׁמְעִי, זוּגָתִי, אֲנִי אֶתְפַּשֵׁט וְאֶשְׁכַּב מִתַּחַת לַתְּמוּנָה הַקְדוֹשָׁה וְאַתְּ זֹאת עֲשִׂי: כַּסִינִי הֵיטֵב וְסִפְדִי עָלַי כְּעַל מֵת. וּבְבוֹא הֶעָנִי לִתְבּוֹע אֶת הַחוֹב הַגִּידִי לוֹ שֶׁמַתִּי הַבֹּקֶר. שָׁמְעָה הָאִשָׁה בְּקוֹל בַּעֲלָהּ. יָשְׁבָה מֵעָלָיו וּמֵרְרָה בִּבְכִיָה. בָּא כַּפְרִי לַחֶדֶר. שְׁאָלַתּוּ:

• מַה מְבֻקָשְׁךָ?

• יוֹם פִּרְעוֹן הַחוֹב הוּא – אָמַר בֶּן הַכְּפָר – בָּאתִי לִיטוֹל אֶת הַפְּרוּטָה שֶׁבַּעֲלֵךְ חָב לִי.

• אוֹי לִי וּלְמַזָלִי – קוֹנְנָה הָאִשָׁה – זֶה עַתָּה נָפַח בַּעֲלִי אֶת נַפְשׁוֹ, וַאֲנִי, אַלְמָנָה מִסְכֵּנָה, אֵיכָה אוּכַל לִפְרוֹעַ אֶת חוֹבוֹתָיו?

• אֱלֹהִים נָתַן, אֱלֹהִים לָקַח. – אָמַר הַכַּפְרִי – אַךְ הַרְשִׁינִי, אִשָׁה מִסְכֵּנָה לִגְמוֹל לוֹ, לְבַעֲלֵךְ, חֵלֶף פְּרוּטָתִי, חֶסֶד אַחֲרוֹן וּלְטַהֵר אֶת גוּפָתוֹ הַחוֹטְאָה.

וּבְאָמְרוֹ זֹאת נָטַל מֵהַכִּירָה קִתּוֹן רוֹתְחִין – וּשְׁפָךְ! – הֱרִיקוֹ עַל הַגוּף הַשָׂרוּעַ עַל הָאָרֶץ. בְּצַעֲקַת-אֵימִים נִתַּר הֶעָשִׁיר מִמְקוֹמוֹ. וְהַכַּפְרִי צָחַק בְּכָל לִבּוֹ אָמַר:

• אִי לְךָ, כִּילַי שׁוֹטֶה, שֶׁנֶהֱרָג אַתָּה עַל פְּרוּטָה וּמָמוֹנְךָ חָבִיב עָלֶיךָ מִגוּפְךָ. חַיֶיךָ שֶׁהָיִיתִי קוֹבֵר אוֹתְךָ, אִלוּלֵא נִזְדָרַזְתָּ וְהֶרְאֵיתָ אוֹת חַיִים. וְעַתָּה הַב לִי אֶת פְּרוּטָתִי, כִּי יוֹם פִּרְעוֹן הַחוֹב הוּא!

נָטַל בֶּן-הַכְּפָר אֶת הַפְּרוּטָה וְשָׂם פְָּעָמָיו לַדֶרֶךְ. בְּעָמְדוֹ עַל מִפְתָּן, הִפְנָה רֹאשׁוֹ וְאָמַר:

• אָכֵן, יוֹם מִסְפֵּד הוּא בְּבֵיתְךָ. תְחִילָה סָפְדָה הָאִשָׁה לְךָ וְעַכְשָׁיו בְּכֵה-בְּכֵה אַתָּה עַל הַפְּרוּטָה שֶָאָבְדָה וְאֵינֶנָה!