אֲנִי מִטַעַם עַצְמִי בַּמֶּרְחָק
וְיֵשׁ לִי דְרָכִים מְגֻוָּנוֹת אֲנִי
סוֹחֶבֶת זְרָעִים מְהֻסִּים
לְהַשְׁבִּיחַ אֶת הַמִּינִים
וְאַחַר כָּךְ לִטְעֹם.
הִיא בֶּן אָדָם עָסוּק. כְּשֶׁיֵּשׁ פִּגּוּעַ
הִיא שׁוֹאֶלֶת אִם מֵת חָתוּל אוֹ כֶּלֶב
קִבֵּל רְסִיסִים, הִיא לֹא מַכִּירָה
אֲנָשִׁים שֶׁקּוֹרְסִים, הִיא גּוֹהֶרֶת.
הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת
הִיא שָׁרָה כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת.
וְאַתְּ נוֹשֶׁמֶת כְּמוֹ שֶׁאָדָם מִתְנַגֵּב
בִּתְנוּעוֹת יוֹרְדוֹת וְיוֹרְדוֹת.
בְּתַפְאוּרָה רֵאָלִיסְטִית כְּמוֹ זֹאת
אַחֶרֶת בַּזְּמַן וּמְתוּחָה בַּמָּקוֹם
אֲנַחְנוּ לֹא מְפַחֲדוֹת מִמַּה יִקְרֶה
אֲנַחְנוּ מַה יִקְרֶה. אֲנַחְנוּ בּוּשָׁה
כְּמוֹ לִוְיָתָנִים בְּקִרְקָס. אֵין לָנוּ
לְאָן לִשְׂחוֹת.