בַּיּוֹם שֶׁהָאָמֶרִיקָאִים תָּפְסוּ אֶת סַדַּאם

בָּקְעוּ וְעָלוּ נִצְנוּצִים נִסְתָּרִים,

מַעֲשֵׂי נְקָמוֹת, גְּלוּיֵי פָּנִים.

הָיָה חַם.

נִמְלַטְתִּי מִן הַשְׂרָכִים הַמִּסֹעָפִים

שֶׁעָלוּ עַל הַדְּקָלִים הַגְּדוֹלִים

שֶׁהִצְמִיחוּ תְּמָרִים צְהֻבִּים

וְכָל מַה שֶׁעָלָה עַל לִבִּי

בְּמַהֲלַךְ הַפִּעְנוּחַ.

הָיִיתִי חַפָּה מִכָּל

הַהַאֲשָׁמוֹת

שֶׁאֵינֶנִּי רְאוּיָה לָהֶן.

בָּעֶרֶב הֵאִירָה סוּפַת בְּרָקִים.

אֱלֹהִים מְסַמָּא אוֹתָנוּ

בְּהֶבְזֵק תַּעֲנִית

שֶׁל חֲדַר חֲקִירוֹת.

אֱלֹהִים הוּא חֲלוֹם נִגְלֶה

הוּא רֹשֶׁם יָחִיד מִן הַיּוֹם

שֶׁהָאָמֶרִיקָאִים תָּפְסוּ