כְּמוֹ אוֹיֵב אֲנִי פּוֹלֶשֶׁת אֶל אֶרֶץ פְּלֶשֶׁת שֶׁל יַלְדוּתִי.
כָּאן הַסַּבְיוֹנִים רְקוּעִים עַל־פְּנֵי אַדְמַת נְחֹשֶׁת.
רֹאשׁ כָּרוּת מִתְקַבֵּל בְּשִׁירָה וּמְחוֹלוֹת.
לְהַבִּיט לְמַעְלָה וּלְהִבָּעֵל מִן הַשֶּׁמֶשׁ
בְּפָנִים צוֹמְקִים וּמְצֹרָרִים.
אֵין נְבִיאִים בִּנְאוֹת הָרוֹעִים.
אֲנָשִׁים יְדַבְּרוּ אֵלַי בְּמֶתֶק עֵינַיִם
הַחוֹל בְּצִהוּב עוֹקֵץ עוֹר
הָאֹפֶק בְּכִרְסוּם
אֵינוֹ לְנֶגְדִּי
סְבִיבִי.
עַל שְׂפַת הַיָּם הַזֶּה
לֹא נְבִיאָה אָנֹכִי
וְלֹא בַּת־נָבִיא.