“ואכן, יש מקרים כה משונים וחסרי שחר בחיים עד שדרושה תושיה על־אנושית כדי להמציאם.”

(הנרי פילדינג)

שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה הַשָּׁעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת בְּגִנָּה

קוֹמֶטֶת דֶּשֶׁא צִבּוּרִי בְּאֶצְבָּעוֹת יְבֵשׁוֹת.

אַתָּה מַה שֶׁקָּרוּי

אִישׁ הָעוֹלָם הַזֶּה

בָּטוּחַ בְּתַכְלִית שֶׁאֵין עוֹלָם אַחֵר בַּנִּמְצָא.

תַּעֲלוּלָן שֶׁל סִינְתֶּזָה

מְנַסֶּה לְקַבֵּל אֶת הַסְכָּמָתִי

עוֹנֵב אוֹתִי בְּלָסוֹ הָדוּק.

הַחֹם מְאַסֵף אֶת מֹחִי בְּהִתְפַּתְּלוּת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְפַשֵּׁט.

תַּלְכִּיד שֶׁל מַצַּב עִנְיָנִים אֲנַחְנוּ

קוֹסְמִים שֶׁל הַמַּמָּשׁוּת.

שׁוֹהִים בְּאֵזוֹר שִׁפּוּט מְכֻנָּס.

עֲסוּקִים בְּוִכּוּחַ גְּבַהּ לָשׁוֹן.

זוֹ כַּנִּרְאֶה הוֹנָאָה.

וּמִלְבַד זֹאת

גָמוּר עִמָּנוּ לְהָפִיק כָּאן אֶת מְלוֹא הַהֲנָאָה.