שָׁב הַבַּיְתָה, אַתְּ אוֹמֶרֶת. שָׁם לְמַטָּה

נְתוּנוֹת עוֹד גּוּפוֹתֵיהֶם הַדְּקוּרוֹת בַּחֲנִיתוֹת.

מֻכֵּי מוֹרָא. אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת לְקוֹלֵךְ הַנּוֹרָא

שׁוֹמַעַת בְּשׂוֹרָה. מַשִׂיגָה בִּמְשׂוּרָה

דְּבָרִים בְּהוּלִים שֶׁאַתְּ מְרַפֵּאת לְאָזְנַי הָרְדוּמוֹת.

עֶשְׂרִים שָׁנָה, אִמִּי, לָאַרְמוֹן שְׁתֵּי קוֹמוֹת

וַאֲנִי בַּעֲלִיָּה נְסוּכָה עַל מִטָּתֵנוּ.

חוֹמֵק בַּעֲלִי מִבַּעַד פַּרְצוֹת שִׁכְחָה, וּכְבָר אֵינֶנּוּ.

אוּלַי נֻפַּץ מָגְנִּוֹ בַּמַּעֲרָכוֹת הַגְּדוֹלוֹת

וְתֹּאבַד קַשְׁתּוֹ בִּמְנוּסַת תַּבְהֵלוֹת.

אֵיךְ שָׁב, וַאֲנִי יְשֵׁנָה

לִבִּי הָעֵר פּוֹקֵעַ מֵהֶרָה אֶת חֲרוֹנָהּ

תַּכְרִיכָיו שֶׁל לָאֶרְטֵס נֶאֱרָגִים עַל־פִּי הַזְמָנָה

וְהָעֶרֶב יוֹרֵד. אֲנִי אֶל הַנּוּל מוּכָנָה

וְאֶל מְלֶאכֶת הַפְּרִימָה מְמַהֶרֶת –

אַךְ הִנֵּה אֶל־מוּל הָאָח הַבּוֹעֶרֶת

גְּלוּיָה לְעֵינַי אֵיזוֹ דְּמוּת מֻכֶּרֶת –

שָׁב הַבַּיְתָה, אַתְּ אוֹמֶרֶת.