יוֹנָתִי, יוֹנַת לִבִּי וְעֵינַי,
מֵאָז רְאִיתִיךְ, צַפֵּה אֲצַפֶּה לָךְ בְּגַג בֵּיתִי,
וּמֵאָז יְדַעְתִּיךְ, לֹא נָתַתִּי שְׁנָת לְעֵינַי,
תְּנוּמָה לְעַפְעַפַּי.
מֵאוֹתוֹ לַיִל;
שֶׁכֻּלּוֹ אוֹרָה,
שִׂמְחָה וְחֶדְוָה,
שֶׁכּוֹכָבָיו, נִצְנְצוּ אוֹרָם בְּעָצְמָה.
עֵת שָׁכַבְנוּ צְמוּדִים
זֶה לָזֹאת וְזֹאת לָזֶה חֲבוּקִים,
מֵעָלֵינוּ יְרִיעוֹת אַהֲבָה מְתוּחִים,
בְּלִבֵּנוּ יֵין נֶסֶךְ אֲהוּבִים.
הַיָּרֵחַ נֵזֶר לְרָאשֵׁינוּ,
הַיָּם כִּשְׂמִיכָה יְרֻקָּה לְרַגְלֵינוּ,
גַּלָּיו – שַׁרְשֶׁרֶת יַהֲלוֹמִים מַקִּיפָה אוֹתָנוּ,
דָּגָיו – מִשְׂחֲקֵי אַהֲבָה מְשַׂחֲקִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ.
חוֹל הַיָּם מִזרוֹן מִתַּחְתֵּינוּ,
צְדָפָיו, כַּר לְרָאשֵׁינוּ,
כָּל אֵלֶּה הוֹסִיפוּ אַהֲבָה עַל אַהֲבָתֵנוּ,
הִרְקִידוּ בְּמָחוֹל אֶת לִבּוֹתֵינוּ.
עִתִּים אֵלֶּה הָיוּ מְתוּקִים,
דְּבַשׁ וַחֲלָבִים, נֹפֶת צוּפִים,
לֹא יַעַרְכֵם פָּז וּזְהוּבִים,
אָח יוֹנָתִי, לְאָן נֶעֱלַמְתְּ, יוֹנַת לִבִּי וְעֵינַי?.. הֲתוֹפִיעִי?..