בֹּקֶר טוֹב,

אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר.

בֹּקֶר אוֹר.

אַתְּ, זֹאת הִיא,

לָךְ, כְָּלְתָה נַפְשִׁי,

מֵאָז עָרֵב שִׁמְשִׁי.

מֵאָז עֲזַבְתִּינִי,

יֶהֱמֶה כַּמַּיִם לִבִּי,

תִּסְעַר כָּרוּחַ נַפְשִׁי.

נָדְדָה שֵׁנָה מֵעֵינַי,

מְנוּחָה מִשַּׂרְעַפַּי,

וְרוּחִי תֶּהֶמֱה בְּקִרְבִּי.

עַל כִּי הִסְתַּרְתְּ:

פָּנַיִךְ מִמֶּנִּי,

מֵעֵינַי, דְּמוּתֵךְ הֶעְלַמְתְּ.

הֵן בִּדְמוּתֵךְ הַנֶּאֱצֶלֶת,

פְּנֵי עֶלְיוֹן אֶחֱזֶה.

בְּקִרְבָתֵךְ דָּמִיתִי לְמַלְאָךְ.

לְאָשְׁרִי אֵין קֵץ,

לְאַהֲבָתִי אֵין גְּבוּל,

מִדָּתָה, כַּיָּם הַגָּדוֹל.

אַךְ חִישׁ מִמֶּנִּי נֶעֱלַמְתְּ,

נִדְמֶה, כִּי לַיָּם נָפַלְתְּ,

וּבִמְצוּלָיו טָבַעַתְּ.

וְאוּלַי בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם,

אוֹ בְּדַרְכֵי הָאָרֶץ,

תָּעִית וְאָבַדְתְּ.

וַיֶּהֱמֶה לִבִּי בְּקִרְבִּי,

וְדִמְעָה נִגְּרָה מֵעֵינִי,

וְחִדּוּדִין נַעֲשָׂה בְּשָׂרִי.

וְאָז צָעַקְתִּי קָרָאתִי:

אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שׁוּבִי,

לְאָן נֶעֱלַמְתְּ מִמֶּנִּי?!

כִּי חָשַׁך עוֹלָמִי,

נִטַּל מְאוֹרִי,

בְּדֶרֶךְ הַחִפּוּשִׂים תָּעִיתִי.

אָז, תְּפִלָּה חֲרִישִׁית הִתְפַּלַּלְתִּי:

אֵלִי מוֹשִׁיעִי,

שְׁלַח אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר לִי.

מִמְּצוּלוֹת הַיָּם,

מִקַּצְווֹת הָאָרֶץ,

מִמֶּרְחֲבֵי שָׁמַיִם.

לְהָאִיר מַחְשַׁכִּי,

לְהָסִיר יְגוֹנוֹתַי,

לָתֵת מָזוֹר לְאַהֲבָתִי.

אֶחְתֹּם חֲרוּזַי בְּבֹקֶר טוֹב,

וְלָךְ, אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, בְּבֹקֶר אוֹר!