בָּאתִי בִּשְׁלִיחוּת לְבֵיתֵךְ,

לָתֵת מַתָּת לְמִשְׁפַּחְתֵּךְ,

דָּפַקְתִּי, וְאָז נִפְִתְּחָה דַלְתֵּךְ.

נִצַּבְתִּי בְּפֶתַח מְעוֹנֵךְ,

מְצַפֶּה לִמְקַבְּלֵי הַמַּתָּת,

וְאַתְּ בְּפָנַי הוֹפַעַתְּ.

שָׁלוֹם לֹא אָמַרְתְּ,

גַּם תּפַדַ’ל לֹא הִגַּדְתְּ,

רַק, מַבָּט בִּי זָרַקְתְּ.

מַבָּטֵךְ הַחִנָּנִי הִבְעִיר לִבִּי,

אֵשׁ אַהֲבָה פָּרְצָה בְּקִרְבִּי,

שִׁפּוּד לוֹהֵט נָעַצְתְּ בִּי.

יֶלֶד הִנְנִי וּבְאַהֲבָה לֹא נֻסֵּיתִי,

חוֹלֵם, וְשַׁלִּיט בְּגוֹרָלִי,

וּלְפֶתַע הֵטַלְתְּ חֲנִיתֵךְ בִּי!

חֲנִיתָה שֶׁל הָאַהֲבָה,

שֶׁאֵין שַׁלִּיט מִמֶּנָּה,

וְאֵין יֶשַׁע מֵחֲבָלֶיהָ.

מֵעֵת שֶׁחָזִיתִי פָּנַיִךְ,

נִקְשַׁרְתִּי בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָתֵךְ,

הָיִיתִי סֶרַח לִכְנַף בִּגְדֵךְ.

בְּמַבָּטֵךְ הַקָּפוּא כְּבַשְׁתִּינִי,

בְּחָזוּת פָּנַיִךְ הִלְהַבְתִּינִי,

בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי אֲחַזְתִּינִי.

הַמַּתָּן בְּיָדִי נִשְׁאַר,

הַזְּמַן הָלַךְ וְעָבַר,

וְלֹא יָדַעְתִּי מָה אֹמַר.

לְשֵׁם מָה בָּאתִי,

מִפְּנֵי מָה דַלְתֵּךְ דָּפַקְתִּי,

וּמִי הוּא אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי.

תְּחוּשַׁת הַזְּמַן אָבְדָה לִי,

לֹא הִבְחַנְתִּי בֵּין יְמִינִי לִשְׂמֹאלִי,

הַקַּרְקַע נִשְׁמְטָה מִתַּחַת רַגְלִי.

הִתְעַרְפְּלָה מַחֲשַׁבְתִּי,

וָאֶרְאֶה אֹפֶל מִסְּבִיבִי,

וְרַק קֶרֶן אוֹרֵךְ לְנֶגְדִּי.

חָזוּת פְָּנִַיִךְ הַתְּמִימִים,

מַרְאֵה עֵינַיִךְ הַלּוֹהֲטִים,

שִׂפְתוֹתַיִךְ כְּשׁוֹשַׁנִּים וְרֻדִּים רוֹטְטִים;

חֶפְצָם בְּלַהַט לְנַשְּׁקֵנִי,

יָדַיִךְ לְחַבְּקֵנִי,

לְבֵיתֵךְ וּלְמִטָּתֵךְ לְהוֹבִילֵנִי!

כְּהֶרֶף, בְּמַכַּת בָּרָק הֻכֵּיתִי,

הִיא שָׁרִיפָה¹ וַאֲנִי יְהוּדִי!

וּשְׁנֵינוּ אֲסוּרִים בְּאַהֲבָה!

אָמְנָם, אָדָם וְחַוָּה הָאֵל בְּרָאָם,

גַּם הָאֲהָבוֹת הוּא יְצָרָן,

וּמִי הוּא זֶה שֶׁאֲסָרָם! לֹא אֵדְעָה סוֹדָם!

הַמַּתָּן הִנַּחְתִּי עַל הַמִּפְתָּן, וְחָזַרְתִּי לְבֵיתִי,

בְּדַרְכִּי הִרְהַרְתִּי, בֶּן חוֹרִין יָצָאתִי מִבֵּיתִי,

עֶבֶד לָאַהֲבָה, חָזַרְתִּי!

עַד הַיּוֹם, וְעַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן,

זֶרַע הָאַהֲבָה חַי בְּקִרְבִּי,

שָׁמוּר עִמָּדִי, נָצוּר בְּאוֹצְרוֹת לִבִּי.

עַד יוֹם פְּקֻדָּה,

וּבָעוֹלָם הַנִּצְחִי הַבָּא,

תִּצְמַח וּתְלַבְלֵב הָאַהֲבָה.

כִּי הַָאַהֲבָה נִצְחִית,

­­– כִּכְלוֹת הַגּוּף וְהָרִמָּה! –

תַּעֲלֶה עִם הַנְּשָׁמָה שָׁמַיְמָה!

לִחְיוֹת בְּחֶבְיוֹן הָעֶלְיוֹן,

בְּעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ שִׁוְיוֹן,

בּוֹ הָאַהֲבָה מְנַצַּחַת עַל הַכֹּל!

עֵת אֶזְכְּרָה זֹאת אַהֲבָתִי,

דִּמְעָה זַכָּה תִּדְמַע עֵינִי,

מַדּוּעַ לֹא בָּאָה לִי גַם בִּימֵי חֶלְדִּי!..