קַמְצוּץ שֶׁל חִיּוּךְ הַעֲנִיקִינִי,

מַבָּט לוֹהֵט מֵאַהֲבָה תְּנִינִי,

כּפּוֹת יָדַיִךְ הָרִימִי,

נוֹפְפִי שָׁלוֹם לְעֶבְרִי.

חוּשִׁי לְעֶזְרִי בְּטֶרֶם אֶטְבַּע

בְּיַמָּהּ שֶׁל אַהֲבָתִי,

בִּטֶרֶם אִיקַד בַּלֶּהָבָה הָאֲדֻמָּה!

דּוֹמֶה לְשֶׁמֶשׁ מַעֲרִיבָָה.

עָצוּב אָחוּשָׁה

שׁוֹלֶטֶת בִּי רוּחַ נְכֵאָה

אִם לֹא תַּעָנִי

לְרַחֲשֵׁי אַהֲבָתִי.

קִרְבִי אֵלַי;

חַבְּקִינִי אֶל לִבֵּךְ,

אַמְּצִינִי אֶל שָׁרְרִךְ,

כִּבְלִינִי בְּרַגְלֵךְ.

אֵלִי הֱיֵה בְּעֶזְרִי

לֹא אוּכַל שֵׂאת מַשָּׂאִי:

הָאַהֲבָה אֲשֶׁר בְּקִרְבִּי.

הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה לַעֲרֹב,

הַחֹשֶׁךְ פָּשַׁט בַּיָּם,

וַעֲדַיִן אַתְּ עוֹמֶדֶת בְּמִרְיֵךְ,

לְלֹא סִימָן שֶׁל אַהֲבָה,

הַשָּׁמַיִם זְרוֹעֵי כּוֹכָבִים,

כְּמַרְגָּלִיּוֹת נוֹצְצִים,

אֲנִי וְאַתְּ הַיָּם וְהַכּוֹכָבִים.

וּדְמָמָה עֲמֻקָּה שְׁלְוָה.

אַךְ לִבִּי זוֹעֵק מַר,

חָפֵץ לִשְׁמֹעַ מִמֵּךְ זֶמֶר,

מִתְנַגֵּן בְּאַהֲבָה עַל פְּנֵי הַיָּם יַבִּיעַ אֹמֶר!

מַדּוּעַ לֹא תִּשְׁמְעִי,

לִבְּךָ תַּקְשִׁיחִי לְצַעֲרִי,

אֵין זֹאת כִּי לֵב אֶבֶן לָךְ

וּנְשָׁמָה אֲטוּמָה בְּקִרְבֵּךְ.

וְטוֹב מוֹתֵךְ מְחַיַּיךְ!