כָּל שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא וְכָל גַּעַל בֶּן עֶבֶד
מְעַפֵּר בֶּעָפָר עַל כְּאֵב וְעַל רָז,
אַךְ שְׁנַיִם בְּעִיר וְאֶחָד בְּכָל שֶׁבֶט
יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּכְּאֵב הַמְחֹרָז –
אֲלֵיכֶם זֶה הַסֵּפֶר שָׁלוּחַ.
אִתְּכֶם תְּמִימִים אֶתְיַחֵד וְאָנוּחַ,
אַחֲרֵי הַלֵּדָה בְּשִׁיר־עֶרֶשׂ־הַדְּפוּס.
הַאֲמִינוּ: כָּל יֶתֶר – הַכֹּל סִיר נָפוּחַ
וְאֵין כָּל מַמָּשׁ זוּלָתִי בַּחֲרוּז,
בְּזִוּוּג זוּג־מִלִּים בָּאָזְנָיִם.
רִבֹּאוֹת הַדּוֹרוֹת יַעַבְרוּ כְּרִגְעַיִם,
גַּם רֵיחוֹ יִתְנַדֵּף לְשִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא –
וְאִם יִשָּׁאֵר מָה תַּחַת הַשָּׁמַיִם,
יִהְיֶה זֶה שִׁיר קָט, שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּרָא
אֱלֹהִים אֶת עַצְמוֹ: הָעַצֶּבֶת.