כָּל שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא וְכָל גַּעַל בֶּן עֶבֶד

מְעַפֵּר בֶּעָפָר עַל כְּאֵב וְעַל רָז,

אַךְ שְׁנַיִם בְּעִיר וְאֶחָד בְּכָל שֶׁבֶט

יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּכְּאֵב הַמְחֹרָז –

אֲלֵיכֶם זֶה הַסֵּפֶר שָׁלוּחַ.

אִתְּכֶם תְּמִימִים אֶתְיַחֵד וְאָנוּחַ,

אַחֲרֵי הַלֵּדָה בְּשִׁיר־עֶרֶשׂ־הַדְּפוּס.

הַאֲמִינוּ: כָּל יֶתֶר – הַכֹּל סִיר נָפוּחַ

וְאֵין כָּל מַמָּשׁ זוּלָתִי בַּחֲרוּז,

בְּזִוּוּג זוּג־מִלִּים בָּאָזְנָיִם.

רִבֹּאוֹת הַדּוֹרוֹת יַעַבְרוּ כְּרִגְעַיִם,

גַּם רֵיחוֹ יִתְנַדֵּף לְשִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא –

וְאִם יִשָּׁאֵר מָה תַּחַת הַשָּׁמַיִם,

יִהְיֶה זֶה שִׁיר קָט, שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּרָא

אֱלֹהִים אֶת עַצְמוֹ: הָעַצֶּבֶת.