לַעֲנַת גְּאֻלָּתֵנוּ הַפּוֹרַחַת לְתִפְאֶרֶת
כְּבָר יוֹצֵאת מֵאַפֵּנוּ:
עֲלוֹלָה הִיא לְמַרַמֵר, לְהַבְחִיל, לְהָקִיץ
בַּחֲשׁוֹךְ הַיָּמִים;
אַךְ, אִי לָנוּ מוּגֵי־דָם,
שָׁם לִפְנֵי וְלִפְנִים אָנוּ עוֹד מַאֲמִינִים,
אָנוּ עוֹד מְבִינִים.
אָנוּ עוֹד מְקַוִּים בְּתַחְתִּית מוֹרָשֵׁינוּ,
מוֹרֶשֶׁת אֲבוֹתֵינוּ:
מוֹרֶשֶׁת לִפְנוֹת־קֶבֶר לְצַפּוֹת, לְהַאֲמִין,
לְמַתֵּק אֶת הַקּוֹל;
שָׁם בְּתַמְצִית הַכֹּל
לֹא גָבַשׁ הַיֵּאוּשׁ, לֹא פֹּרַק עוֹד הָעֹל,
לֹא קָפָא עוֹד הַשְּׁכוֹל.
שָׁם תַּחַת סְחָבֵינוּ עוֹד נוֹשִׁיט יָדֵנוּ
לְבֶן אִמֶּנוּ קַיִן,
הַפּוֹתֵחַ כְּלַפֵּינוּ זְרֹעוֹת שְׂעִירוֹת
לְחַבְּקֵנוּ עַד־מוֹת;
אִי לָנוּ פְּתָאֵי־עַד,
כִּי בְּדִמְעוֹת־תַּנִּין לֹא־קָרוֹת לֹא־חַמּוֹת
עוֹשִׂים בָּנוּ שַׁמּוֹת.
כִּי בְּאַנְחַת קוֹל־יַעֲקֹב יְמוֹגֵג אוֹתָנוּ
כָּל חַזַּן מִתְאַנֵּחַ,
וְכָל גּוֹרִילָה מָהוּל – בְּגָלוּת הַשְּׁכִינָה
בָּנוּ יִתְעַלֵּל;
אִי, כִּי עוֹד נַאֲמִין,
כִּי הֵמָּה הַר־סִינָי; כִּי אָנוּ עִם לֹא־אֵל
וְהֵם: נֶצַח־יִשְׂרָאֵל.
כִּי שָׁם בְּחֶבְיוֹנֵנוּ בְּמָחוֹל נֵצֵאָה
לְמִזְבַּח הָעֵגֶל,
וּשְׁכֶם אֶחָד נָרֹן עִם כָּל כֶּרֶס מְצֻיֶּצֶת
וְעִם כָּל לֵב שָׁמֵן;
כִּי בְּמִקְדָּשֵׁנוּ שָׁם
מִישֶׁהוּ עוֹד לוֹחֵשׁ עַל פִּצְעֵנוּ וּמְנַחֵם,
וּמִישֶׁהוּ עוֹנֶה אָמֶן.
עוֹד מִישֶׁהוּ מְחַיֵּךְ שָׁם בְּקִרְבֵּנוּ פְּנִימָה
וּמַפְשִׁיר אֶת אֲסוֹנֵנוּ,
מִבְּלִי לָתֵת לַכְּאֵב, לַבְּחִילָה, לַיֵּאוּשׁ
כָּל זַיִף לְהַצְמִית;
אִי לָנוּ, שָׁם לִפְנִים
הָאֱמוּנָה מְעַכֶּבֶת, וְכָל קֹדֶשׁ־תַּרְמִית
יִשָּׁאֵר כְּתָמִיד.