אִמִּי: בַּת יִשְׂרָאֵל, אָבִי: בֶּן בְּנֵי־נָבִיא,

שְׁתֵּי רוּחוֹת הַמְּפִיחוֹת אֶת גַּחֶלֶת־כְּאֵבִי,

הַלּוֹחֶשֶׁת לַחַשׁ־נֶצַח בְּלֵיל אֲפֵלָה.

אוֹי וַאֲבוֹי לִי,

כִּי בֶּן־אַלְמָוֶת אָנִי: כִּי עַד בִּלְתִּי יָרֵחַ

תִּלְחַשׁ פֹּה הַגַּחֶלֶת, הַיָּגוֹן, הַתָּרְעֵלָה.

מוֹקֵד־נֶפֶשׁ הוּא הָאָדָם, חָנוּק וְקָטוּם,

אָרוּר הוּא וְגַלְמוּד עִם לַחֲשׁוֹ הָאָטוּם

וְאֵין עוֹנֶה אַחֲרָיו אָמֵן עֲנִיָּה.

אוֹי וַאֲבוֹי לִי,

כִּי עַל קִבְרִי שָׁם יִשְׁקוֹד מְרִי אֲסוֹנֵנוּ

וְלֹא יִתֵּן לִי לָצֹל בִּתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה.

כָּל חֲרוּז־הִי אֶצְלֵנוּ לְאִלְּמוּת נָדוֹן,

יַעַן כָּל חֲרוּז פֹּה: הִמְנוֹן הָאֲבַדּוֹן,

הַלְוָיַת מֵת נֶצַח בְּלִי צִבּוּר וּתְפִלּוֹת.

אוֹי וַאֲבוֹי לִי.

כִּי אֵין הַמֵּת הַחַי אֶת תִּקּוּנוֹ תּוֹבֵעַ:

אֶת שׁוֹפַר הַמָּשִׁיחַ וְגִלְגּוּל מְחִלּוֹת.

אָנֹכִי הַגֶּבֶר רָאִיתִי עֶרְוַת הָעָם,

סוֹחֵר בְּמַכְאוֹבִים, רוֹכֵל בְּטִפּוֹת־דָּם

וְאֶת דִּמְעוֹתָיו בִּמְשׂוֹרָה יְכַנֵּם; –

אוֹי וַאֲבוֹי לִי,

כִּי שָׁוְא חִכִּינוּ פֹּה הַפַּעַם לְפֶלֶא;

לֵאלֹהִים לְאָדָם, לְהִתְגַּלּוֹת לְנֵס.

שָׁוְא וְאֵין עוֹזֵר; לֹא קֶטֶב, לֹא קָרְבָּן,

כִּי לְדוֹר־דוֹרִים תִּלְחַשׁ פֹּה גַחֶלֶת הַחֻרְבָּן

וְעִם תֹּם תִּקְוָתֵנוּ – גּוֹרָלֵנוּ לֹא יִשְׁלָם –

אוֹי וַאֲבוֹי לִי,

כִּי עִם אֲסוֹנְכֶם יַחַד בֶּן־אַלְמָוֶת אָנִי,

וַאֲסוֹנְכֶם, אֲסוֹנְכֶם לֹֹא יִכָּחֵד לְעוֹלָם.