הַאֲמִינָה לִי, אָח, אֵין לָנוּ כְּלוּם:

פָּתַחְנוּ אֶת שָׁמֵינוּ, בָּגַדְנוּ בַּכֹּל.

אַךָ אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין,

כִּי יֵשׁ לָנוּ פֶּה, הַמְדַבֵּר בַּעֲדֵנוּ:

אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין, כִּי יֵשׁ לָנוּ קוֹל.

פָּתַחְנוּ אֶת שָׁמֵינוּ לְשָׁלָל וּלְבַז:

אֶת פְּנֵי אֱלֹהֵינוּ הִכְפַּשְׁנוּ בֶּעָפָר;

אַךְ אַשְּׁרֵי הַמַּאֲמִין,

כִּי קוֹלֵנוּ הָאִלֵּם יִהְיֶה עוֹד לְפֶלֶא

וּגְרוֹנֵנוּ הַנִּחַר יִתֵּן קוֹל שׁוֹפָר.

אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה:

לְשׁוֹנֵנוּ הָעִלֶּגֶת עוֹד תַּנְעִים זְמִירוֹת.

וְאַשְׁרֵי הַמַּאֲמִין,

כִּי חִכֵּנוּ הַיָּבֵשׁ יָפִיחַ אֶת דִּגְלֵנוּ

וּבִגְבוּלוּת הָעַמִּים יְהָרֵס אֶת הַקִּירוֹת.

אַשְׁרֵינוּ, הוֹי אָח, כִּי יֵשׁ לָנוּ מָה

לְהָרִים עֲלֵי דֶגֶל וְלָמוּת עָלָיו כָּל־הַיּוֹם.

אַךְ אוֹי לָנוּ, אָח,

אִם גַּם בְּקוֹלֵנוּ נִבְגּוֹדָה הַפָּעַם

וּבִשְׁאוֹן הָעוֹלָם אָנוּ נֵאָלֵם־דֹּם.