למות בּיאליק

אַלְלַי לָנוּ

כִּי פִּתְאֹם, פְּתאֹם, פִּתְאֹם

בָּא עָלֵינוּ הַסִּיּוּט:

אַלְלַי לְךָ, פַּיְטָן,

כִּי לֹא יְבֻכֶּה בְּשִׁיר וְלֹא יְיֻלַּל בַּחֲרוּז

וְלֹא יִסָּפֵד בְּפִיּוּט.

אַלְלַי לְךָ, עָזוּב,

כִּי אֵין לְמִי לְחַכּוֹת

אִם יַעַזְבֶךָּ יוֹמָיִם;

אַלְלַי לָנוּ,

כִּי קָדְרָה, יָתְמָה בְּתוּלַת תֵּל־אָבִיב

וְשׁוּב חָרְבָה יְרוּשָלָיִּם.

אַלְלַי לָנוּ,

כִּי אֵין לְמִי נִלְהַט

בִּשְׁעַת רָצוֹן וִיקוֹד;

אַלְלַי לְךָ, תִּינוֹק,

כִּי אֵין לְמִי לִפְסוֹק פְּסוּקְךָ הָרַךְ

וּלְחָיֶיךָ אֵין מִי יִצְבֹּט.

אַלְלַי לָנוּ,

כִּי אֵין מִי יוֹצִיא זָהָב

מִסִּיגֵי רִפְשֵׁנוּ הַדָּשֵׁן;

אַלְלַי לְךָ, יְהוּדִי,

כִּי אֵין מִי יְעוֹרֵר חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים

אֶת שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל הַיָּשֵׁן.

אַלְלַי לְךָ, נוֹאָשׁ,

כִּי הוּעַמּוּ פְּנֵי־הָאוֹר

הַזּוֹהֲרִים בְּזִיק הַחֶלֶד;

אַלְלַי לָנוּ,

כִּי עַל מִלַּת בְּדִיחָה נוֹצֶצֶת תַּמָּה

אֵין מִי יִצְחַק כַּיֶּלֶד.

אַלְלַי לָנוּ,

כִּי מֵת, מֵת הָאָב

הָאָח, הֶעָמִית וְהַדּוֹד;

וְשִׁבְעָתַיִם אַלְלַי לִי,

כִּי אֶת שִׁיר־נִהְיִי זֶה הָאֻמְלָל מְאֹד

אֵין לְמִי לְהַרְאוֹת.