לִגְעֹל וְלֶאֱהֹב, לֶאֱהֹב וִּלִגְעֹל

וְלִנְשׂא אֶת הָעֹל;

עֲדֵי פִּיק־בִּרְכַּיִם לִמְחֹץ וְלִרְפֹּא –

וְאַך לִהְיוֹת פֹּה, רַק לִהְיוֹת פֹּה.

לִסְבֹּל עִנּוּיֵי גֵיהִנֹּם לִפְרוּטָה

בִּנְשָׁמָה מְרוּטָה;

לִרְאוֹת אֶת הַבָּא וְאֵין אִישׁ נִחָם –

וְרַק בְּתוֹכָם, רַק בְּתוֹכָם.

לִהְיוֹת מְרֻפָּט כְּעַמִּי וּמַמְזֵר

וּבְאֵין אִישׁ עוֹזֵר;

לִבְחֹל בָּאָדָם, גַּם בָּרַע גַּם בַּטּוֹב –

וְרַק לֹא לַעֲזֹב, רַק לֹא לַעֲזֹב.

לִזְרֹעַ אַהֲבָה וּמַרְפֵּא וְקִינָה

לְחוֹלֵי־הַשִּׂנְאָה,

וְרַק הִשָּׁאֵר, מְבֻתָּר וּמָזֶה,

בַּתֹּפֶת הַזֶּה, בַּתֹּפֶת הַזֶּה.

אַךְ מָה אִם אָקוּט בְּעַם זֶה הַקָּט,

עַד־מָוֶת, בִּשְׁאַט?

מָה אִם יִפּוֹק הַמֵּיתָר זֶה הָרַךְ?

אָנָה אֶבְרָח? אָנָה אֶבְרָח?