לאלכּסנדר קוֹרדה, האמן־האדם

מִדְבַּר הַיֵּשׁ לוֹהֵט יוֹתֵר וְיוֹתֵר,

וַאֲנִי, הֵלֶךְ בּוֹדֵד, בְּאֵין הֵד וָרֵעַ,

הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ, – מִי יַגִּיד אָנָה? –

הַשָּׁרָב הַצָּהֹב שׂוֹרֵף, מְמַסְמֵס, מְיַגֵּעַ,

זֵעָה, מוּעָקָה, אֵין־סוֹף, מַפַּח־לֵב,

אֲנִי הוֹלֵךְ וּמִתְעַלֵּף –

וּמִלְּפָנַי בְּאוֹר צַחַר הוֹלֶכֶת וּבוֹקַעַת

יִפְעַת פְּנֵי־אֵל: הָפָטָא מוֹרְגָנָא.

גַּן־עֵדֶן שֶׁל־מַטָּה בִּירַק־בְּרָכָה דָשֵׁן,

וּבְתוֹכוֹ הֵיכַל־הַשֶּׁמֶשׁ עִם מִגְדְּלֵי־שֵׁן:

מִקְדַּשׁ כָּל עָיֵף, כָּל נִשְׁכָּח וָמֵת,

כָּל הוֹלֵךְ בְּלֹא־עֵת –

זֶה מִקְדַּשׁ־הַנֵּצַח לְכָל נֶפֶשׁ חוֹלָה:

בֵּית מִקְדָּשָׁהּ שֶׁל הַשַׁלְוָה הַגְּדוֹלָה.

בְּרִיחַ־הַזָּהָב זָע בְּאִוְשַׁת־מֶשִׁי,

וְשַׁעַר הַשַׁיִשׁ נִפְתַּח לִי לָרְוָחָה,

וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, יְגוֹן־הָעַד הָאִלֵּם,

יְקַדְּמֵנִי בִּבְרָכָה.

אֲנִי מִתְעַטֵּף בְּטַלִּית־הַשַּׁלְוָה הַמְבֹרֶכֶת,

מַבִּיט אֻמְלָל מְאֹד בְּעֵין אֲדֹנָי

וְנוֹפֵל עַל פָּנָי.

לִבִּי עוֹד יִרְעַד, עוֹד יְמָרֵר, עוֹד יִכְאַב,

עוֹד יְכוֹסֵס בִּי הַצַּעַר, הַגּוֹסֵס בְּמֹחִי,

עוֹד רוֹתַחַת הַדִּמְעָה הַבְּלוּלָה בְּדָם:

עוֹדֵנִי בֶּן־אָדָם.

וְאוּלָם לְאַט־לְאַט שְׁכִינַת־הַכֹּל עָלַי שׁוֹרָה,

אֲנִי קָם וְנִגָּשׁ בִּדְחִילוּ אֶל אֲרוֹן־הַבְּרִית,

פּוֹתֵחַ אֶת הַפָּרֹכֶת הַכְּבֵדָה הַשְּׁחוֹרָה,

וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַנֵּצַח מְדַבֵּר אֵלָי:

– יְמֵי־טְפָחוֹת רֶגַע וְרִבֹּאוֹת שְׁנוֹת־אוֹר:

הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת, כִּי בָּאתָ עַד הֲלוֹם;

הֵיטָבְתָּ לַעֲשׂוֹת, כִּי חָלַמְתָּ עָדָי,

הָקִיצָה מֵחֲלוֹם,

וְדַע־נָא סוֹף־סוֹף: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

יִצָּרֵף־נָא מוֹחֲךָ בְּמַגַּע אֵשׁ־יָדַי,

וַעֲמוֹד עַל הַסּוֹד: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

אֵם כָּל הַתּוֹרוֹת, שֶׁנִּתְּנוּ מִכָּל סִינָי

הִיא מִצְוַת הַמִּצְוֹת: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

הָעֵץ יִכְמַהּ לְאוֹר, לְאשֶׁר יֵבְךְּּ כָּל חָי,

וְנֶפֶשׁ אִישׁ יוֹדַעַת: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

מֵעֵבֶר לְכָל סָפֵק יַזְהִיר לְךָ הַוַּדָּאי,

הַוַּדָּאי הַגָּדוֹל: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

אַשְׁרֵי הָאָדָם הָאוֹמֵר בְּעִתּוֹ: דָי,

חָכַמְתִּי גַם סָבַלְתִּי וְהַכֹּל לֹא כְּדָאי.

הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ בְּסוֹד מַלְכוּת־שַׁדָּי

הוּא הַסּוֹד הַנּוֹרָא: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

לֹא כְּדָאי כָּל רָע, לֹא כְּדָאי כָּל כְּאֵב,

וְעַל כֻּלָּם בְּיַחַד לֹא כְּדַאי לִגְאוֹל;

תִּגְאַל אֶת עַמְּךָ מִבֵּין שִׁנֵּי הַזְּאֵב,

וּמָחָר יַחֲרוֹק שֵׁן וְיִפְעַר פִּיו כִּשְׁאוֹל.

מֵעָנְיוֹ וּמְרוּדוֹ תִּגְאַל אֶת הָאָדָם

וְאַךְ יָצָא מִכֶּבֶל – יֶהֱמֶה לְדָם.

אַל תְּהֵא רָץ כַּצְּבִי וְאַל תְּהֵא עַז כַּנָּמֵר –

הָצֶץ־נָא רֶגַע־עַד בְּלִבְנַת הַסַּפִּיר:

עוֹד רִבּוֹא שָׁנִים – וּמִי הָיָה הוֹמֵיר?

וְעוֹד רִבּוֹתָיִם – וּמִי הָיָה שֶׁכְּסְפִּיר?

אַל תַּשְׁלֶה נַפְשֶׁךָ: הַכֹּל, הַכֹּל אַךְ רֶגַע,

וּמָה אִם כָּךְ אוֹ כָּכָה? וּמָה אִם שֵׁד אוֹ אֵל?

וּמָה כַּדּוּר אַרְצְךָ לְעֻמַּת הַוֵּיגָה,

וּמָהוּ שֵׁם־עוֹלָם וְנֵצַח־יִשְׂרָאֵל? –

וְאַל תְּהֵא יָגֵעַ, וּבְסִכְלוּת אַל תַּחֲקוֹר

לַתּוֹלַעַת הַלֵּזוּ בְּצַלְמְךָ נִבְרָאָה;

תִּשְׁתּוֹלֵל עוֹד יוֹם, עַד כִּי עִתָּהּ בָּאָה,

וְעַד כַּדּוּרְכֶם זֶה יִתְפַּגֵּר בַּקֹּר.

עוֹד תִּשְׁתּוֹלֵל לֹא פָּעַם, לְאֵלֶּה הֵן נוֹעָדָה:

לַהֲפוֹךְ לַבְּקָרִים אֶת רוּחַ־יָהּ לְתֹהוּ;

הִנֵּה שָׁם בַּמָּחָר שׁוּב עוֹמֵד טֹרְקְוֶמָדָה

וְנֶהֱנֶה מִיסוּרָיו שֶׁל בֶּן־אָדָם כָּמוֹהוּ.

עֲצָם־נָא עֵינֶיךָ וְהִתְפַּשֵּׁט כָּל חֹל,

וְאַל תִּשָּׂא כָּל אֹמֶר וְאַל תְּהֵא בַּדָּאי;

שִׂים לִבְּךָ לָאֶפֶס וּמַלְמֵל בְּלִי קוֹל

אֶת תְּפִלַּת הַנֶּצַח: לֹא כְּדָאי, לֹא כְּדָאי.

בְּבֵית־מִקְדָּשָׁהּ שֶׁל הַשַּׁלְוָה הַגְּדוֹלָה

הֱיֵה לְכֹהֵן־עַד וְהַעֲלֵה לְעוֹלָה

אֶת לִבְּךָ הַחַם לְשַׂר־הַבְּלִימָה –

וְהִנָּשֵׂא עַל כַּנְפֵי עָשׁ, כְּסִיל וְכִימָה,

בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כָּל אֹשֶׁר וְאֵין כָּל עַצָּבֶת,

וְאֵין מָוֶת.