וְשׁוּב פּוֹרֵחַ הַלִּילָךְ,
וְשׁוּב נוֹהֶמֶת הַצּוֹצֶלֶת –
וּבְכֵן, בְּכָל זֹאת עוֹד כְּדָאי,
בְּכָל זֹאת לֹא הַכֹּל אִוֶּלֶת,
תְּכֵלֶת עוֹד צוֹהֶלֶת.
מָטוֹס נוֹגֵן מִמַּעַל־לִי,
אוּלַי לְוִינָה אוֹ צָרְפַתָּה –
מִדַּם לִבִּי אַזֶּה עָלָיו:
כַּפָּרָתְךָ אֱהִי פֹּה מָטָּה,
ג’וֹנִי, הֲשָׁמַעְתָּ?
פַּרְטִיזָנִית צְעִירָה
יוֹרֶקֶת בִּפְנֵי מְעַנֶּהָ –
אֲנִי תּוֹלֶה לָהּ אֶת רֹאשִׁי
עֲלֵי לִבָּהּ הַזַּךְ קָמֵעַ,
יַחַד נִנָּגֵהַּ.
בְּבֵית אַחַת הֶחֳרָבוֹת,
בְּגֶטוֹ וַרְשָׁה הַנֶּחְרֶכֶת,
תִּינוֹק נוֹלַד לְמַזָּל־טוֹב,
אִמּוֹ לוֹ נֶצַח מְחַיֶּכֶת
וְדִמְעַת־יָהּ נִתֶּכֶת