מִישֶׁהוּ דוֹפֵק עַל חַלּוֹנִי,

קוֹרֵא בְּקוֹל זִמְרָה שׁוֹבָבֶת:

– הַלּוֹ, הִנֵּה הַמָּוֶת.

אֲנִי נִרְתָּע, אַךְ קָם, מְחַיֵּךְ

(אָסוּר לְךָ לְהַרְאוֹת פַּחַד):

– חַכֵּה נֵלֵךְ בְּיַחַד.

הַקּוֹל הַמִּשְׁתּוֹבֵב אוֹמֵר עַלִּיז,

בִּצְלִיל פַּעֲמוֹן־אָבִיב מֵרִיעַ:

– מַהֵר, פֶּן לֹא תַּגִּיעַ.

אֲנִי נוֹפֵל וְקָם וּמְמַהֵר,

מִמְּרוֹמֵי־עַל מַבִּיט הַוֵּיגָה:

– לֹא־לֹא, חַכֵּה, כְּרֶגַע.

שֶׁקֶט. לֵיל־אֱלוּל, לֵיל הֻלַּדְתִּי,

אֲנִי צוֹעֵד זָרִיז הַחוּצָה,

– בֹּאָה מַהֵר, נָרוּצָה.

כֹּה רָצִים שְׁנֵינוּ בִּצְחוֹק, אֶל־עָל.

לְמַטָּה מִישֶׁהִי מֵילֶלֶת:

– שָׁכַח לִסְגּוֹר הַדֶּלֶת.