– הלילה אלם.

– בנתיבה רחוקה, מול מרחב איתנים, מתלכד מעגל – מתי המעט. וסוער ויוקד. זרוע אל זרוע, כתף אל כתף, רגל דולקה רגל – הורה.

– שיר עולה. – זה רן הדם בכל נים ווריד, מרצד האור בעין. פועם הלב בגילה וברעד – הורה. רוקדים אביבים, עוגים כסופים, ערגונות לא נודעו. רגל עולה, רגל יורדת – מחול מסתחרר. – זה שואג הישימון העירום, הצמא. עורגה אדמה עקרה.

– נעה סובבת הערבה, השחק הומה, כמה היקום. מחול מסתחרר – מחול מדובב תמולים ומחר.

– בו להט שרב, קרה מרעידה. יליל סופות ועצב הסתו. בו יופי מרטיט בנגוה חמה. רוח לוטפה, בו הוד־המרחב. השגיא, הטמיר.

– בלא ניב ידובב – על עינים כלות למטר, אלי – טל. על רטט של יד בטמנה הזרע. בבלי דעת אם תנב אדמה, אם תונה ותבגד.

– על תפילה שבלב, על תקוה ואומן בזה הנתיב, בזו המשאת מחול מסתחרר – מבשר ומריע על גיל של ילדות, מול גשם־ברכה. על ראש שהרכן כתודה וברנן. אל ציץ וערער שהנץ.

– על גלים מפכים בתלם מוריק. על קציר – יבולים.

– על אשר לא נבנה, לא נכבש, לא נסלל עוד. על אשר עוד צופה ומפלל ליד. – מחול מסתחרר, סוער ויוקד לו, מחול מתי – מעט, בנתיבה רחוקה. – הלילה אלם.

רחל זלדין – נגב.