לפרופ' נורית גוברין

אִשָּׁה בְּעָמְדָהּ עַל גַּג־שֶׁל־בַּיִת מַשְׁקָה אֶת הַפְּרָחִים

מֵעַל לִרְחוֺב מַיְמוֺנִידֶס, וְטִפּוֺת הַמַּיִם מִתְפַּזְּרוֺת סְבִיב דְּמוּתָה בָּאֲוִיר,

הִיא רוֺאָה אֶת הָעִיר קוֺרְדּוֺבָה כְּמוֺ מִתְגּוֺלֶלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֺתֶיהָ,

עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֺת הַמְנַעְנְעוֺת מִגְדָּלִים וְסִמְטָאוֺת שְׁטוּפוֺת־שֶׁמֶשׁ מֵעַל לְרָאשֵׁי הַדּוֺרוֺת,

וּפִרְחֵי הַגֶּרַנְיוּם מְנִצִּים שׁוּב וָשׁוּב, וְנִדְמֶה גַּם הָאִשָּׁה

כְּמוֺ נִפְתַּחַת וְנִסְגֶּרֶת עִם הַפְּרָחִים זֶה מֵאוֺת בַּשָּׁנִים, וּפָנֶיהָ מֻכָּרוֺת מְאֹד.

הִנֵּה עַל־כֵּן אֲנִי מוֺעִיד לָהּ שֵׁמוֺת מִקֶּרֶב בְּנוֺת מִשְׁפָּחְתִּי

אֶלָּא שֶׁצְּלָב מִתְבַּהֵק לְפֶתַע עַל צַוָּארָהּ וּמִתְעַנְבֵּל קַלּוֺת כְּקוֺל־קְרִיאָה נִסְתָּר,

בְּעוֺד הֲמֻלַּת כְּלֵי־רֶכֶב עוֺנָה לָה מֵעַל גִּבְעוֺת אַנְדָּלוּסִיָּה,

וַאֲנִי עוֺמֵד בְּלֵב הָרֹבַע הַיְּהוּדִי וְתוֺהֶה כֵּיצַד חָלְפוּ לְפָנִים בַּסִּמְטָאוֺת הַצָּרוֺת הָאֵלּוּ

עֶגְלוֺת־מַשָּׂא עִם צְרוֺרוֺת, וְהֵיכָן זֶה הִשְׂתָּרַע מְקוֺם־הָרִכּוּז לְכָל הַיּוֺצְאִים לַדֶּרֶךְ,

וְהִנְנִי בְּעֵינֵי עַצְמִי כְּמִי שֶׁמְּתַכְנֵן אֶת מַעֲשֵׂה־הַגֵּרוּשׁ לְמַעַן הַמַּלְכָּה אִיזַבֶּלָה וְהַמֶּלֶךְ פֶרְדִּינַנְד

בִּפְנוֺתִי לְכָאן וּלְכָאן בֵּין רְחוֺבוֺת וְגַנִּים, עַד הַגִּיעִי לִפְּלָאזָה דֶה־לָה־קוֺרְדְּיֶרָה:

כִּכָּר מְרֻצֶּפֶת אַבְנֵי־גְּוִיל וַחֲסוּמָה בְּגוּשֵׁי־בִּנְיָנִים כְּנֶגֶד נִסְיוֺנוֺת בְּרִיחָה פִּתְאוֺמִיִּים

אַךְ טוֺבָה לְצֵיד־אָדָם, וְלִבִּי אוֺמֵר לִי: פֹּה! – וְאָמְנָם קָהָל עוֺטֵה בִּגְדֵי־סַסְגּוֺן מִתְקַבֵּץ וּבָא

וְרַק נִבְצָר מִמֶּנִּי לְהָבִין מַדּוּעַ שָׁרִים הֵם פְּסוּקֵי־תְּהִלִּים, וְכֹה בְּהִתְרוֺמְמוּת־הַנֶּפֶשׁ

כְּאִלּוּ קוֺלוֺת אַתְחַלְתָּא־דִּגְאֻלָּה מִצְטַלְצְלִים עִם הַיּוֺם הָעוֺלֶה –

שֶׁהֲרֵי אֲנִי בָּכִיתִי עַד־מְאֹד שָׁעָה שֶׁנִּסְגַּר מֵאֲחוֺרַי הַשַּׁעַר, עַל אַדְמַת יַלְדוּתִי,

בְּעוֺדִי מְנַסֶּה לֶאֱחֹז בְּיָדוֺ שֶׁל אַבָּא, שֶׁטָּרוּד הָיָה

בְּהַרְגָּעַת אִמִּי –

אוּלָם הוּא הִבְטִיחַ שֶׁלֹּא נָמוּת.