בְּקוֺרְדּוֺבָה אֵין עוֺד נְשָׁרִים
מִלְּבַד פִּסְלוֺ שֶׁל “הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֺל”
בְּכִכָּר קְטַנָּה – בָּהּ מְדַמֶּה אֲנִי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֺל פְּחָדָיו
שֶׁל הַיֶּלֶד משֶׁה בְּקִרְבַת בֵּית הֻלַּדְתּוֺ
בְּאָזְנֵי אָבִיו, שָׁעָה שֶׁלַּהַק עוֺפוֺת־דּוֺרְסִים חוֺלֵף
בִּצְוָחוֺת חַדּוֺת מֵעַל הָעִיר הַמִּתְמַסֶּרֶת לְחֹם הַקַּיִץ; –
אַךְ כָּל זֶה אֵינוֺ אֶלָּא זִכָּרוֺן רָחוֺק וּבָדוּי מִן הַלֵּב,
שֶׁהֲרֵי נָחִים הַשְּׁנַיִם בְּשֶׁקֶט כִּמְעַט סוֺפִי
זֶה מֵאוֺת בַּשָּׁנִים,
קֶבֶר רַב־מִדּוֺת שֶׁל הַבֵּן לְצַד קֶבֶר צָנוּעַ אֲשֶׁר לָאָב
מוּל הַכִּנֶּרֶת,
וְרַבֵּינוּ משֶׁה בֶּן מַיְמוֺן עוֺדֶנּוּ נָבוֺךְ וַדַּאי
עַל זְכִיָּתוֺ בְּמַצֵּבָה מְהֻדֶּרֶת יוֺתֵר מִן הַמַּצֵּבָה שֶׁל אָבִיו־מוֺלִידוֺ
וְעַל שֶׁחוֺלְקִים לוֺ, גַּם בְּמוֺתוֺ, כָּבוֺד מְרֻבֶּה – שִׁבְעָתַיִם;
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, עוֺדֶנּוּ מַצְמִיד מֵעֵת לְעֵת
אֶת שִׁלְדּוֺ הַשַּׁבְרִירִי
אֶל הַשֶּׁלֶד שְׂבַע־הַדְּאָגוֺת וְהַמִּתְפּוֺרֵר שֶׁבְּסָמוּךְ
כִּבְבַקָּשַׁת חָסוּת,
וְשָׁעָה שֶׁהָאֲדָמָה רוֺעֶדֶת
אֶצְבָּעוֺת גַּרְמִיּוֺת עוֺד נֶאֱחָזוֺת בְּמִשְׁנֵה־בִּטָּחוֺן
בְּאֶצְבָּעוֺת גַּרְמִיּוֺת,
וּכְבָר לְלֹא תְּמוּרָה, עַד תְּחִיַּת הַמֵּתִים.