¹

הַאִם קָרָאתָ לִי?

וְאֶפְשָׁר גַּם כִּוַּנְתָּ אֶת הַשָּׁעָה?

שֲׁהֵרי זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֲנִי מִּתְחַקֶּה עַל עִקְּבוֺתֶיךָ בֵּין כְּתָבֶיךָ הַמְפֻזָּרִים,

סוֺבֵב וְתָר אַחַר יֵשׁוּתְךָ – וּבִכְדִי;

וְהִנֵּה אַתָּה כָּאן,

בְּבֵית־עָלְמִין נִדָּח זֶה, בְּעִיר־שָׂדֶה הַמְלַהֶגֶת זָרוֺת, אַתָּה הַיָּשֵׁן אֶת שְׁנָתְךָ כְּדֶרֶךְ צַדִּיקִים,

אַתָּה אֲשֶׁר הַקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ נֻתַּק זְמַן רַב עוֺד בְּטֶרֶם הֱיוֺתִי,

אַף־כִּי אָנוּ יְצִיאֵי דָם מִשְׁפַּחְתִּי אֶחָד –

וְהִנֵּה אַתָּה כָּאן, לְפָנַי:

אַתָּה הַנָּח בְּקֶבֶר מְכֻסֶּה פִּתְקֵי־בַּקָּשׁוֺת כְּיָאֶה לְצַדִּיקֵי עוֺלָם,

אַתָּה הַנָּח בְּצֵל פִּתְקָאוֺת־פִּתְקָאוֺת כִּבְצֵל כַּנְפֵי פַּרְפָּרִים לְבָנוֺת־צְהֻבּוֺת־מְכֻרְכָּמוֺת,

בְּצֵל יְצוּרֵי־צַעַר הָעֲשׂוּיִים נְיָר רַשְׁרְשָׁנִי שֶׁהַגֶּשֶׁם מָחָה מֵעֲלֵיהֶם אֶת הָאוֺתִיּוֺת,

אֶת אַבְקַת הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה,

אַתָּה שֶׁאוּלַי צִפִּיתָ לִי, בְּשָׁכְבְךָ כָּךְ,

וְקִבְרְךָ כְּמַרְאֵה אִישׁ הַמְקֻעְקָע מִכַּף־רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ

כְּמוֺ מִשְׁתּוֺחֵחַ תַּחַת מַשָּׂא הַכְּתוֺבוֺת שֶׁמִּסָּבִיב, מִן הַגּוֺלֵל עַד הַמַּצֵּבָה

                                וְעַד גֻמְחַת נֵר־הַזִּכָּרוֺן,

וְכֵן קִירוֺת־הַטַּחַב שֶׁלְּאֹהֶל־הַמּוֺעֵד אֲשֶׁר הוּקַם עַל מְקוֺם קִבְרְךָ הַקָּדוֺשׁ,

לְבַל תְּעוּפֶינָה בָּרוּחַ כָּל מִשְׁאֲלוֺת־הַלֵּב,

כָּל נְחִילֵי הָאוֺתִיּוֺת הַמַּחֲלִיקוֺת מֵעַל הָאֲבָנִים הַלַּחוֺת וּמְטַפְּסוֺת עַל גּוּפִי

כַּחֲרָקִים סוּמִים וּמְעוּכֵי־גֵו,

וְהֵן אוֺמְרוֺת לִי: “בַּקֵּשׁ גַּם אַתָּה דְּבַר־מָה!”

וַאֲנִי בְּשָׂרִי נִשְׂרָף עָלַי מֵחֲמַת מַגַּע הַמִּלִּים נְגוּעוֺת הַחֹלִי וְהַצַּעַר,

שׁוֺכֵחַ לְפֶתַע לְשֵׁם מַה בָּאתִי וּבַקָּשָׁתִי מַהִי, וְרַק הַלְמוּת־לִבִּי מְדַבֶּרֶת לִמְקֻטָּעִין:

                                  “תֵּן אוֺת שֶׁאַתָּה מַקְשִׁיב!”

תֵּן אוֺת, אֲנִי אוֺמֵר, הֲלֹא אֲנִי הוּא שֶׁשִּׁקַּעְתִּי עַצְמִי בִּכְתָבֶיךָ וְאַחַר עִקְּבוֺתֶיךָ תַּרְתִּי

בְּסִפְרִיּוֺת וּבַחֲנֻיּוֺת מַעֲלוֺת אָבָק שֶׁל סִפְרֵי־קֹדֶשׁ יְשָׁנִים,

מְנַסֶּה לְהַבְקִיעַ דֶּרֶךְ אֵלֶּיךָ בְּאֵין חַג וּמוֺעֵד,

קָרֵב וְנָסוֺג, קָרֵב וְנִרְתָּע וְסוֺלֵד,

וּבְכָל זֹאת עוֺלָמִי מְחֻסַּר בְּדֹלַח־הַשִּׂמְחָה עוֺנֶה לְךָ כְּהֵד,

וְעַכְשָׁו תֵּן אוֺת!

וְאוּלַי הוּא־הוּא הָאוֺת: עֶצֶם בּוֺאִי אֵלֶיךָ

כְּאִלּוּ בְּכַוָּנֵי כַּוָּנוֺת?

אֲנִי הַמַּחְמִיץ תְּפִלּוֺת בְּעַרְבֵי חַג וּמוֺעֵד כִּמְעַט תָּמִיד,

וּמוּל בָּתֵּי־כְּנֶסֶת רֵיקִים וּנְעוּלִים הִנְנִי נִצָּב נָבוֺךְ קִמְעָה וְכִמְצַפֶּה לְהַזְמָנַת יָחִיד,

לְאַחַר שֶׁהַכֹּל כְּבָר פָּנוּ־הָלְכוּ לְבֵיתָם – –

כִּבְעֶרֶב־רֹאשׁ־הַשָּנָה הַזֶּה, בּוֺ הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב עָלֶיךָ,

עֶרֶב־חַג בּוֺ נִדְלַקְתָּ בִּי כְּמוֺ נֵרוֺת־הַזִכָּרוֺן שֶׁמַּדְלִיקִים חֲסִידֶיךָ עַל קִבְרְךָ הַגָּבֹהַּ,

וְהִנֵּה אַתָּה מַרְטִיט בְּתוֺכִי כְּעִגּוּל־שֶׁל־נֵר,

אוֺ כְּמוֺ הַמְּעִיל שֶׁלָּבַשְׁתִּי עַל גּוּפִי בְּעֵת בּוֺאִי לִפְקֹד אֶת קִבְרְךָ הַמְכֻסֶּה פִּתְקֵי־בַּקָּשׁוֺת

בְּעוֺד מַטָּח שֶׁל גֶּשֶׁם־פֶּתַע מֵעַל לְבֵית הֶעָלְמִין מַרְעִים וְעוֺבֵר,

ר' יְשַׁעְיָהוּ זִילְבֶּרְשְׁטֵין, שְׁאֵר־בְּשָׂרִי מִן הָעִיר וַייצֶען,

הַאִם קָרָאת לִי?

דַּבֵּר!

שֶׁהֲרֵי אֵינֶנִּי יוֺדֵעַ מַדּוּעַ אֲנִי מְבַקֵּשׁ אַחֲרֶיךָ זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה,

כְּשֵׁם שֶׁאֵינֶנִּי יוֺדֵעַ אִם אֲנִי כָּבֶה אוֺ בּוֺעֵר?!

1986