בְּצֵלַע הָר
צוֺעֵד הוּא לְפָנַי וְשָׁר לִי בְּמוֺ־פִּי,
וַאֲנִי הוֺלֵךְ בְּעִקְּבוֺתָיו – עוֺלֶה בָּהָר,
וְהוּא מֵסֵב רֹאשׁוֺ מֵעֵת לְעֵת, נִדְמֶה לְשֵׁמַע קוֺל,
וְהוּא הָהָר, וְהוּא הַקּוֺל, וְהוּא הַדּוּמִיָּה שֶׁבֵּין שְׂפָתַי,
וְגַם הַשִּׂיחַ הַבּוֺעֵר מֵעֵת לְעֵת בְּתוֺךְ חָזִי,
שֶׁכֵּן בְּדֶרֶךְ הַשִּׁירִים אוֺחֵז הוּא בִּי בְּעָרְמָתוֺ
בְּעוֺד יָדִי כּוֺתֶבֶת לְאִטָּהּ כֵּיצַד הוֺלְכוֺת אֵלָיו רַגְלַי,
כֵּיצַד יָדוֺ עִצְּבָה אוֺתִי כְּיֶלֶד חֲסִין־אֵשׁ – לִחְיוֺת עַל אַדְמָתוֺ,
לְמַעַן אֶכְתֹּב כֵּיצַד הוּא מִסְתַּתֵּר בְּתוֺךְ מַחְשְׁבוֺתַי
וּמַחְשְׁבוֺתַי מְקַנְּנוֺת בְּהֹר־הָהָר הַנֶּעֱלָם מִמֶּנִּי שׁוּב וָשׁוּב;
עַל־כֵּן עָלַי לִשְׁאֹל לְאוֺת הַבְּרִית בֵּינֵינוּ,
אוֺת בַּר־קִיּוּם: שַׁבָּת אַחַת כְּהִלְכָתָה בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי,
לְמַעַן אֵדַע כִּי הוּא הַצֵּל עַל יְמִינִי, וְהוּא הָאוֺר
שֶׁל הֱיוֺתִי עַל אֲדָמוֺת – וְלוּ כִּפְרִי דִמְיוֺן בִּלְבַד,
לְמַעַן אֵדַע כִּי לִי הוּא שָׁר מֵאָז וּמִתָּמִיד
וְכִי מְכֻוָּן אֲנִי אֵלָיו מֵרֵאשִׁיתִי,
בְּעוֺד עוֺלֶה אֲנִי בָּהָר, וְיוֺם נוֺפֵל עַל יוֺם
בְּלוּחַ־הַשָּׁנָה הָאֵינְסוֺפִי שֶׁמֵּעָלַי.
1988