מַה לָּךְ, יָד, לְהִתְיָרֵא

מִפְּנֵי הָרְצוּעוֺת הַשְּׁחוֺרוֺת אֲשֶׁר תֻּנַּחְנָה סוֺף־סוֺף

עַל הַבָּשָׂר הָרַךְ וּמֻכֵּה־הַשִּׁגָּרוֺן

בְּשֶׁבַע כְּרִיכוֺת וְעוֺד שָׁלֹשׁ?

            מַה לָּךְ לְהִתְיָרֵא

מִפְּנֵי מַגַּע הַמִּלִּים שֶׁתַּזְכֵּרְנָה

אַהֲבַת עוֺלָם וּמִדְבָּרִיּוֺת וֶאֱמוּנָה – וְכֵן אֶת הַצֹּרֶךְ

לַעֲמֹד יוֺם־יוֺם מוּל אֲבוֺתַיִךְ כְּיַד־זִכָּרוֺן לָהֶם,

כְּאִלּוּ אֵין אַתְּ נוֺגַעַת בָּהֶם בֵּין כֹּה וָכֹה בְּאֶמְצָעוּת הָעֵט

הַכּוֺתֵב אֶת שְׁנוֺתַיִךְ שֶׁהָיוּ לְאַיִן – מַה לָּךְ יָד חֲמוּשַׁת־אֶצְבָּעוֺת,

יָד שְׂמֹאלִית שֶׁלִּי, זוֺ הַמּוֺשֶכֶת אֵלֶיהָ בְּיֶתֶר־שֵׂאת

אֶת פְּעִימוֺת הַלֵּב הַפַּרְפְּרָנִי־הָעַצְבָּנִי שֶׁבֶּחָזֶה,

בְּעוֺד הַגּוּף כֻּלּוֺ אֵינוֺ אֶלָּא כִּסֵּא לִרְצוֺנוֺת עֶלְיוֺנִים; –

מַה לָּךְ לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵי אֵרוּשַׂיִךְ לְעוֺשַׂיִךְ,

וְהוּא הַמַּכֶּה אוֺתָךְ בֵּין כֹּה וָכֹה

בְּהִמָשְׁכוּת זוֺ וּבְהֵרָתְעוּת זוֺ גַם־יַחַד.

כְּאִלּוּ הַמִּלִּים הַסְּגוּרוֺת בְּתוֺךְ הַטּוֺטֶפֶת שֶׁבִקְצֵה הָרְצוּעוֺת

אֵינָן אֶלָּא חֲרָקֵי־לַיְלָה שֶׁחָדְלוּ מִזִּמְזּוּמָם בְּאֹרַח זְמַנִּי,

כְּאִלּוּ הָאִישׁ שֶׁהִתְעַטֵּר בִּרְצוּעוֺת שְׁחוֺרוֺת אֵלּוּ לְפָנַי

– וְהוּא הָלַךְ לְעוֺלָמוֺ –

הִטְעִין טוֺטֶפֶת זוֺ בְּכָל מִלּוֺת הַצַּעַר

שֶׁל חָלְיוֺ,

וְהֵן אַךְ מְצַפּוֺת לִשְׁעָתָן לְהָגִיחַ הַחוּצָה

בְּהֶמְיָה חוֺרֶשֶׁת רָעָה,

– כָּךְ אוֺמֵר אֲנִי לְעַצְמִי בְּשָׁוְא! –

הִנֵּה־כִּי־כֵן, מַה לָּךְ לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵי סְבַךְ הָרְצוּעוֺת הַמְרַשְׁרְשׁוֺת הָאֵלּוּ

שֶׁהֵן פַּסֵּי־פַּסִּים שֶׁל עוֺר בְּהֵמָה,

אֲשֶׁר מֵתָה לְמַעַן תּוּכַל לְשָׁרֵת אֶת אֲדוֺנֶיהָ בִּבְלִי־דַעַת

בְּאֶמְצָעוּת יְרִיעַת־בַּד כְּשֵׁרָה, הַמַּרְטִיטָה מִפְּנֵי פַּחַד־הַמָּוֶת

בְּעוֺדָהּ בְּחַיִּים־חַיָּתָהּ;

הִנֵּה־כִּי־כֵן, שׁוֺאֵל אֲנִי, מַה לָּךְ לְהִתְיָרֵא מִפְּנֵי רְצוּעוֺת תְּפִלִּין אֵלּוּ

אֲשֶׁר בִּקְצוֺתֵיהֶן יֵשׁ “בַּיִת” וְהוּא מִשְׁכָּן לְפִסָּה־שֶׁל־קְלָף:

– פָּרָשִׁיּוֺת עַתִּיקוֺת־יוֺמִין עַל־אוֺדוֺת אַהֲבָה; –

הִנֵּה־כִּי־כֵן, מַה לָּךְ נַפְשִׁי, שׁוֺאֵל אֲנִי,

שֶׁהֲרֵי כָּל שֶׁאַתְּ נִתְבַּעַת לוֺ, בְּשֵׁם הָעֲשִׂיָּה, הוּא לְהוֺרֺות

לְיַד־שְׂמֹאל פַּחְדָנִית זוֺ

לְהַתְאִים עַצְמָהּ לְהַנָּחַת תְּפִלִּין,

וּלְהוֺרוֺת לַפֶּה הַגַּמְגְּמָנִי

לְהִפָּתַח

וּלְהַגִּיד: “וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֺלָם”.

אִם כֵּן, מָה אַתְּ מִתְיָרֵאת עוֺד נַפְשִׁי וּמַבִּיטָה בִּי

כְּאִלּוּ אֵין אַתְּ מַאֲמִינָה?

שֶׁהֲרֵי זֶה כְּבָר חָצִית אֶת כָּל גְּבוּלוֺת הַפַּחַד,

וְאֶת כָּל גְּבוּלוֺת אִי־הָאֱמוּנָה

אֲשֶׁר רֵיחָם כְּרֵיחַ עוֺר־הַבְּהֵמָה שֶׁטֶּרֶם עֻבַּד לִצְרָכִים־שֶׁל־מַעְלָה!

1989