[מרומא, חי באמצע המאה הי"ג]
סְלִיחָה לְתַעֲנִית צִבּוּר
אָבוֹא הַיּוֹם בִּתְפִלָּה אֶל-מִקְדְּשֵׁי אֵל
בְּךָ בָּטְחוּ אֲבוֹתֵינוּ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל
רַבִּים קָמִים עָלַי מְמִירֵי אֵל
וְאוּלָם אֲנִי אֶדְרשׁ אֶל-אֵל.
הַיּוֹם בְּיוֹם סְלִיחָתִי בָּאתִי בְתַחַן לְפָנֶיךָ
מְחֵה פִשְׁעִי וְחוֹבִי כִּי-בָאתִי לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ
חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי וְקָרְבֵנִי בִתְשׁוּבָה לְפָנֶיךָ
תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ.
בּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב מַהֵר עֲנֵנִי
רַחוּם בִּתְפִלָּתִי רֵיקָם אַל-תְּשִׁיבֵנִי
יָהּ לְמַעַנְךָ כַּפֵּר אַשְׁמָתִי וְאַל-תַּאֲשִׁימֵנִי
יְיָ הוֹשִׁיעֵנִי.
וְתַצִּיל עַמְּךָ מִיַּד צָרִים כִּי רַבִּים צָרָי
אָהֳלִי שֻׁדַּד וְכִמְעַט כִּי נִתְּקוּ מֵיתָרָי
בֵּין כָּל-אֻמָּה וְלָשׁוֹן נָפֹצוּ שְׁאֵרָי
בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי.
כִּמְעַט נָטָיוּ לַמּוֹט רַגְלֵי אֶבְיוֹנָי
לוּלֵי תַּנְחוּמוֹת נְבִיאֵי חֶזְיוֹנָי
כִּי נָמוּ צָרַי מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְיָ
וְעַתָּה יִגְדַּל-נָא כֹּחַ יְיָ.
קָרוֹב לְקוֹרְאֶיךָ הַטֵּה אֹזֶן וְשִׁמְעָה אֵלָי
צָעַקְתִּי אֵלֶיךָ מֵחַדְרֵי לְבָבִי שְׂבֹר מִלּוּלָי
וּפְצֵנִי וְהַצִּילֵנִי כִּי חָשְׁבוּ לִדְחוֹת מַעְגָּלָי
וְעֵינַי תָּמִיד אֶל-יְיָ.
סִתְרִי וּמָגִנִּי אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי תּוֹחַלְתִּי
וְהַקְשֵׁב לְקוֹלִי בְקָרְאִי כִּי לְךָ יְיָ הוֹחָלְתִּי
בְּיוֹם עִנּוּיִי כַּפֵּר אַשְׁמָתִי וְתַרְבֶּה מְחִילָתִי
כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי.
קָרְבֵנוּ לִישׁוּעָתְךָ מָלֵא רַחֲמִים
וּזְכָר-לָנוּ אַהֲבַת שְׁלשֶׁת קְדוּמִים
וּתְשִׁיבֵנוּ בְּבִנְין שָׁלֵם בְּנִחוּמִים
אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא רַחֲמִים.