עָטוּף בְּעוֹר זְאֵב בְּיוֹם שֶׁלֶג וָקָרַח

עָבַר הֵלֶךְ. וַיַרְא וְהִנֵה לְנֶגְדוֹ בַדָרֶךְ

אָרַב זְאֵב יִטְרָף, שׁוֹכֵן עֲרָבוֹת

וַיִגְעַר בּוֹ הָאָדָם וַיֹאמֶר: מֵהָאֲדֶרֶת

אֲשֶׁר עָלַי תַּכִּירָה. לְמִי הַתִּפְאֶרֶת

עַתָּה נְטֵה לָךְ! פֶּן תִּהְיֶה לַחֲרָפוֹת.

וַיִצְחַק הַזְאֵב בְּקִרְבּוֹ. וְאַחַר לָבַשׁ רַעֲמָה

וַיִקְרָא לָאָדָם הַמִתְהַלֵל בִּזְרוֹעַ רָמָה

לַשָׁוְא תִּתְפָּאֵר עָלַי. יָדַעְתִּי אֱנוּשָׁתֶךָ

בְּצָרְכֲךָ לְעוֹר אַחֵר. לְכַסוֹת גְוִּיָתֶךָ.–