כֶּלֶב נֶאֶמָן רוֹבֵץ סַף אֲדוֹנוֹ
כָּל הַלַיְלָה יָגַע מְצָאַתְהוּ תְלָאָה.
לְבַל יַחְתּוֹר בַּיִת גַנָב חָרַץ לְשׁוֹנוֹ.
הָאָדוֹן בְּעֵינָיו שֵׁנָה לֹא רָאָה.
וַיְהִי בַבּוֹקֶר וַיֻכֶּה הַנוֹבֵחַ.
עַל כִּי בְעָלָיו מִשֵנָה הִפְרִיעַ,
זָכַר זֹאת הַכֶלֶב וַיִישַׁן בּוֹטֵחַ
בַּלַיְלָה הַשֵׁנִי, רֹאשׁ לֹא הֵנִיעַ.
וְכַאֲשֶׁר בָּא הַשׁוֹדֵד בֶּטַח עַל הַבַּיִת
וַיְפַנֶה וַיְנַצֵל כְּנוֹקֵף זַיִת
שָׁבוּ וַיַכּוּ הַשׁוֹמֵר הַכֵּה וּפָצוֹעַ
עַל אֲשֶׁר בַּלַיְלָה קוֹלוֹ לֹא הִשְׁמִיעַ.