גַם יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ סִינִים¹ הַחָכְמוֹת יוֹקִירוּ,

וְאִם אַרְצָם רְחוֹקָה הַמָשָׁל יַאֲמִירוּ.

וַיְהִי לָעָם הַזֶה מוֹשֵׁל צַדִיק אִישׁ תְּבוּנוֹת.

אֲשֶׁר בְּעַד שְׁלוֹם עַמוֹ, הָיוּ יָדָיו אֱמוּנוֹת;

וּלְבִלְתִּי הוֹרִישׁ אַחֲרָיו נַעַר חֲסַר לֵב וְסָכָל

בָּידוֹ לִמֵד אֶת בְּנוֹ כָּל אָרְחוֹת מוּסָר וְשָׂכֶל:

וַיְהִי כַאֲשֶׁר עָבַר אִתּוֹ אַחַד הַנְהָרִים

בְּיָדוֹ הַמָשׁוֹט לַעֲבוֹר וּבְפִיו שָׁר בְּשִׁירִים

דָחְפָם הָרוּחַ פִתְאוֹם לִקְרַאת חוֹף הַנָהָר,

עַד כִּמְעַט כָּשְׁלוּ נָפְלוּ יַחֲדָיו הוּא וְהַנָעַר.

וַיֹאמֶר הָאַב, רְאֵה בְנִי וְהַאֲזִינָה

אֵיךְ בִּבְלִי דַעַת כִּמְעַט הִתְפּוֹרְרָה הַסְפִינָה.

עַתָּה כְתָב זֹאת זִכָּרוֹן בְּלִבֶּךָ

בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִי וְתִשָׁאֵר לְבַדֶךָ.