בֵּין הָרִים וְצוּרִים

בֵּין אֲגַמִים וִיאוֹרִים

נִהֵל הָרוֹעֶה אֶת צֹאנוֹ,

הַבֹּקֶר אוֹר לְמוּלוֹ.

וּלְפָנָיו הַיָם בְּגָדְלוֹ

וַיַרְא וַיִשְׁתּוֹמֵם עַל גְאוֹנוֹ.

מַה טוּבוֹ! מַה הוֹדוֹ!

קָרָא בְכָל מְאוֹדוֹ

כִּזְרוֹחַ עָלָיו הָרֶס!

עַל מְצוּלוֹתָיו הִתְנוֹדֵד

כַּמָה אֶבְחַר מֵהִתְבּוֹדֵד

אֶת גְדִיוֹתַי בָּאָרֶץ.–

וַיֵלֶךְ וַיִמְכּוֹר עֲדָרָיו

וְתַחְתָּם מִלֵא חֲדָרָיו

נְכֹאת דְבָשׁ וּתְמָרִים

וַיַנְחֵם בָּאֳנִיוֹת רִנָה;

וַיְהִי בַדֶרֶךְ, וְהִנֵה

הִכָּם הַסַעַר לִשְׁבָרִים.

סָר וְנִכְנָע, שָׁב הָרוֹעֶה הַנַעַר

לִרְעוֹת הַנִּדָּחוֹת אַחֲרֵי הֶאֱבִיד הַסַעַר

כִּנְעָתוֹ וְעִזְבוֹנוֹ בְמַעֲמַקֵי הַמָיִם,

וּכְשׁוּרוֹ מֵרָחוֹק הַיָם קָרָא אֵי בוֹגֵד!

לֹא תוֹסֵף בִּי הָתֵל אַף כִּי שׁוֹקֵט

אֶרְאֶךָ עַתָּה, לֹא תְרַמֵנִי פַעֲמָיִם.

וַיוֹסֶף וַיִשָּׁבַע טֶרֶם אָסַף צֹאנֵהוּ

כִּי נִחַם וְהִתְמַרְמַר עַל אָבְדַן עָשְׁרֵהוּ

אִם יִהְיוּ מֵי הַיָם הַזֶה כִּבְדוֹלַח לָטוֹהַר

יִשְׁלָיוּ גַלָיו וְיָאִירוּ כְּכַדְכֹּד זֹהַר,

בַּל יַדִיחֵנִי עוֹד לַעֲבוֹר דַרְכּוֹ באֳנִיָה

כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתוֹ וְתוֹכוֹ רְמִיָה