וַיְהִי רִיב בְּבֵית עֵקֶד הַסְפָרִים,

מְקוֹם אֲשֶׁר קָרָה לֹא אֵדַע לְכַנוֹת,

אֲבָל זֹאת אֵדַע כִּי הִתְעַשְׂקוּ הַחִבּוּרִים,

וּבִלְשוֹנוֹת נִפְרָדוֹת הִשְׁמִיעוּ קוֹל עַנוֹת;

וַיָבֹא הַשׁוֹמֵר, וַיִשְׁאַל לְסֵפֶר הַקוֹרוֹת,

עַל מֶה קוֹל הָרַעַשׁ ומֶה הַסָאוֹן

כִּי הִצַבְתָּנִי עָנָהוּ קוֹרֵא הַדוֹרוֹת

אֵצֶל הַלוּחַ הַבּוזִי, לְקֶלֶס וּלְדֵרָאוֹן,

וַיַהַס הַשׁוֹמֵר אוֹתוֹ וַיִקְרָא, הַרְגִיעַ!

אַל תֵּצֵא לָרִיב הִנְךָ עַל מְכוֹנֶךָ

אַתָּה אֵת אֲשֶׁר כְּבָר הָיָה תוֹדִיעַ

וְאֵת אֲשֶׁר עָתִיד לִהְיוֹת יַזֶּה שְׁכֵנֶךָ