שלושים המשפחות הראשונות של אירגון “קדם” עולות על הקרקע בכפר אוריה (“דבר” גל. 5651).

וכך הוסר הסיוט הזה, של עמדה שנעזבה בלחץ האויב – עמדה אשר למרות הסתערותה של ההתישבות החדשה צפונה ונגבה נשארה שנים רבות בשממונה. עתה, הכובשים מחדש חוצבים מירושלים, יחצבו וידלו מתוכם עוז ויזמה לבנות את הנקודה הזאת, ולשמרה.

לא ברור, למה נקרא האירגון העולה בשם: קדם. ייתכן מפאת שייכותם של חבריו לעדות המזרח, לאמור קדמה־מזרחה.

כדאי היה לך, אחי, להיפנות לרגע קט ממרוצתך־טרדותיך ולזכור, כי כפר־אוריה קדם לכנרת. כאן היה העובר של קבוצת כנרת. והנה כנרת זכתה להיות העריסה של התנועה ונושאת חזון־עתידה כאחת: “הה, כנרת שלי”. וכפר־אוריה נשתכח מן הלב.

והנה כאשר כבר התפנית לזכרונות מעטים על כפר אוריה שים לב, כי קבוצת החברים, שעבדו שם ואחרי כן בכנרת, היו מאנשי הפועל הצעיר ופועלי ציון של אז, כגון א. ד. גורדון ויוסף זלצמן, וכן בלתי מפלגתיים. אלה האחרונים מאז, לא היו מהסוג של לא קר ולא־חם של היום. תאר לעצמך את ברל כצנלסון ויצחק טבנקין, בימי עלומיהם לפני שלושים שנה בתור בלתי־מפלגתיים. והנה כל אלה עבדו יחד בנקודה חקלאית אחת.

ללמדך, שזרמי רעיונות והלכי־מחשבות אינם מחייבים דוקא. שכל פלג וכל זרם יתיישב בנקודה חקלאית משלו. זה כבש את הרי אפרים וההם העפילו אל הרי הגליל, אלה נחתים על יד הרי הגלבוע; ועל אחד ההרים הרמים ודאי עומד השטן וצוחק ממשובתו זו.

מי יסיר את מכשלת ההתבדלות? מי יחזיר את הגלגל לכפר־אוריה וכנרת. ויחדש את ימינו כקדם?