בימים השקטים ההם קלח לו ויכוח שלו על מיעוט העבודה בהתנדבות בעסקי ציבור. וניצחו האראלים את המצוקים לאמור, הקוממיות הממלכתית, שבשמה הוסבר, כי כל העבודה צריכים לשלם בטבין ובתקילין, וכי זוהי דרכה של מדינה בדרך – התגברה על המחפשים רומנטיקה בעוני, שטענו כי חלוצי עם עני אנחנו וצריך קצת לעסוק גם בהתנדבות.

והאמנם גם אחרי כל הצרות שבאו עלינו – לא־נתקן דרכינו? הנה יש מוסדות בארץ השולחים חבילות לנמקים בצער וברעב, ומקשרים בין קרובים לרחוקים. האמנם יש להעסיק בעבודה זו כמה מנינים של פקידים? האין עבודה זו יכולה להיעשות בהתנדבות? יגזלו אנשים טובים מעט מזמן משחקם בקלפים, ויעסקו בעבודת קודש זו. אמרו לו לר' מיכלי מזלוצ’וב, כי יש יהודים היושבים לילות שלמים ומבלים במשחק הקלפים. סבר הצדיק, כי על ידי כך יתרגלו לתיקון חצות. לפנים חשב יהודי תמים, כי גם ממשחק בקלפים יכולה לצמוח איזו טובה. כיום ברור כי משחק קלפים בירושלים זוהי ירידה וניוון ממאיר. וטוב־טוב להחליפו בעבודת התנדבות משיבת־נפש בעזרה לאחים בצרה.