לפנים אמרו, כי אנו דורכים פה, במקום אשר בו התהלכו נביאים. היום רומזים בחשיבות, כי גם פה מהלכים אנו, ממש, במקום אשר בו יפרצו ביום מן הימים מעינות נפט.

מובן, אפוא, יחס שליטי עולם מעבר לים אל נסיכים ומנהיגים ערביים. מוסברת חיבתם של סוכנים אנגליים ואמריקאיים לבדוים, להווי־חייהם הפטריארכלי; מובנת, כמה מובנת ההבנה לצרכם של הבדוים לשטחים כבירים למרעה לגמליהם ולסוסיהם.

הבקיאים ביחסי עמים וקנוניותיהם אומרים כי הנפט הוא בכל, – הוא־הוא מכלל הגורמים המכריעים למלחמות בין העמים. והנה בהתקרב ריח הנפט לזאת הארץ, הריני מתפלל תפילה חרישית לאל כל חי:

אנא, האל הטוב, שלח אחד גדול שימציא כח דלק אחר, להניע את עולמנו, ויהי זה כוח שמקורו אינו במעמקי־הארץ כי אם במרומי השמים, למשל, קרני שמש מרוכזות במיכלים מיוחדים לכך.

ואם יאמר האומר: גם כוח השמש סופו יתמעט ואף יכלה ונמצא כי גם היא תהיה גורם למלחמה בין העמים.

אבל, ידידי, כמה זה רחוק.