כן יש לשאול: לשם מה תנועות חברתיות חדשות ודתות חדשות? לשם מה יביאו אלוהים חדש? והוא אחד ובלעדיו אין עוד. אם הוא הופיע כאלוהים שבשמים, באו אחים גדולים והרחיבו, כביכול, את ממשלתו על הארץ ובין בני אדם: שפינוזה קבע כי אלוהים הנהוּ עילת הדברים וכי כל הדברים כלולים בו. מרן הבעש"ט הורה. כי אלוהים נמצא בכל, ולית אתר פנוי מיניה. הרב מלאדי לימד, כי יש מצוי ראשון ויחיד, ובו כלולים כל הנבראים.
אלהים, כביכול, קיבל גם את הסכמתם של גדולי דורנו, איינשטין וברגסון, על היותו אין־סוף, טמיר ונעלם. רק גדול אחד בדורנו, פרויד, התהלך במקום המגע שבין אלהים והאדם – הנפש, ולא השגיח בו.
ואם אחד הוא, ואין יחיד כיחודו, ומה אלהים חדש יביאו לעולם?!
ואשר לבן אלהים – הננו כולנו בנים לאלהים; כל אחד ואחד הוא היכל אשר בו שוכן אלהים. הננו חלק אלוה ממעל. את זאת הורו במרוצת הדורות בני אלהים השלוחים ממרומים. בכל המקרים אשר נראו בארץ.
והארץ היתה תוהו ובוהו, ונשארה כזאת. מפני שדריה בני האדם, בעצמם הכתירו את האחים הגדולים הללו לבני אלהים, והכרזה זו היא היא התורפה. כי הנה בני האלהים האלה שבו להם אל אביהם, ושאר בני האדם משרכים בתוהו ובוהו. ה. ג. וולס בדברו על בודה אומר: מאמיניו הכריזו על הנס. כי בודה אינו ילוד אשה. עצם הופעתו בחשכת הימים לפני אלפי שנים, בארץ רחבה מאוכלסת מיליוני בני אדם, ועצם ההקשבה לקולו של האחד המדבר אליהם – הנס הגדול הזה לא חשו בו מאמיניו, לא ראו אותו כנס. הם היו צריכים נס אחר: כי בודה אינו ילוד אשה.
ובכן, שוב יופיעו בני־אלהים בארץ, ישובו לאביהם שבשמים. ואנו שוב נשאר פה עלי אדמות עזובים לאנחות? ולשם מה תנועה חברתית חדשה? האם הראשונות נפסלו? ומה עוד יווסף ולא נוסף עוד? למן משה, שהורה כי כעבור יובל שנים כל הרכוש הפרטי שב להיות לקנין העם; למן סולון שרצה לבטל את המטבע: למן ימי הרינסנסה, המהפכה הצרפתית, האוטופיזם והסוציאליזם: למן הקומונה של האיסיים, הקומונות הרוסיות ועד הקומונה שלנו; למן טולסטוי עד א. ד. גורדון – אנא, הגידו, מה יש להוסיף? האם ניסינו ללכת בדרכים אלה והן לא טובות?
אלא. מה? נחוץ מורה חדש, שיבוא ובכוח־איתנים יפזר את כל הגיבוב והשיגרה, וימזג את תוך־תוכן של כל התורות הדתיות והחברתיות, ויורה לאדם, לכל אדם, – מהי הדרך בה ילך לבטח.
אנו מאמינים בבואו, אנו מצפים בכל רגע לנס הופעתו ואולי הוא כבר מהלך בינינו. והנס לא יהיה בזה, שהנה יופיע בן־אלוהים בארץ. אלא הנס הנכסף מתוך כליון־נפש יהא בזה, כי העולם המפולג והמסוכסך יטה אוזן ולב, ויקשיב.
המולת־שאול שגיאה המחרישה את קול האדם תשכך ויתרחש נס־ההקשבה.