ראינו כי נוח לקח אל התיבה את כל החיות הטורפות, את העופות הדורסים, את העקרבים ואת הנחשים. ושאלה היא: נוח שהיה איש צדיק, יושב אוהל כל ימיו, איך ישב במחיצה אחת עם כל אלה? איך האכילם, איך הפריד ביניהם בשעת מריבתם?
אלא כלל גדול הוא בבעלי־חיים: פגעה בהם צרה גדולה הריהם שוכחים את כל הניגודים והמלחמות שביניהם; חרונם שוכך, והם משקיטים. אכן, כלל גדול הוא שדינו יפה בכל תיבה, פרט לתיבת ישראל המטלטלת בין משברי ים; צרתם עמוקה כתהום, – ופירוד הלבבות גובר והולך.