אשה זונה, היושבת בפינת־קלון בחומת יריחו, עשתה קנוניה עם שני מרגלי חרש מישראל ששכבו בביתה. ולא עוד אלא גילתה סודות של עיר מולדתה וסבבה את שליטיה בכחש. והנה יסופרו בהרחבה מעשי תקפה של זו, ואפילו שמה נודע; רחב הזונה.
ואילו אשת נח, אם כל חי מאחרי המבול, שודאי התענתה הרבה לשם קיומו של המין האנושי, והיתה חייבת במשך שנה ומעלה לכלכל משק בית בתוך תיבה, בין רוב בעלי חיים וזוהמתם, ואף לשבת במחיצה אחת עם שלוש כלותיה, ובכל זאת לא נשמר אפילו שמה.
נראה, זכות גדולה היא לעזור במלחמותיה ובכיבושיה של אומה בהתהוותה, ונמצאה רחב נהנית מזכות ראשונים.