חֲנִיתָה זוֹ נִתְקְעָה בְּלֵב הָעָם. עוֹד טֶרֶם יְסַפְּרוּ עָלֶיהָ רַבּוֹת, רַק מַשֶּהוּ נִלְחַש מִפֶּה לָאֹזֶן. מַשֶּׁהוּ עַל גְּאֻלַּת אַדְמָתָהּ, מַשֶּׁהוּ עַל נְכוֹנוּת מַעְפִּילֶיהָ. אוֹתוֹ מַשֶּׁהוּ הָיָה בּוֹ מִשּׁוּם בְּשׂוֹרָה, כִּי סָטַרְנוּ לִשְׂטַן־הַדָּמִים עַל אַפּוֹ!
הִנֵּה הִנָּן שְׁתֵּי הָרְשֻׁיּוֹת: רְשׁוּת מְקִימֵי אֶרֶץ, הַשָּׂמִים נַפְשָׁם בְּכַפָּם, לְהַחֲזִיר לְעַם גּוֹלֶה עַתִּיק אֶת סַלְעוֹ, אֶת רִגְבֵי עָפַר מוֹלַדְתּוֹ – וּרְשׁוּת מַחֲרִיבֵי אֶרֶץ, זוֹרְעֵי רֶצַח בְּאֶפֶס מַעֲצוֹר, מְזִמַּת זָרִים מַדְרִיכָה קַשְׁתָּם.
הַר וּשְׁמָמָה, וְצָפוֹן וּגְבוּל – חֲנִיתָה! נֵס לָעַזּוּת שֶׁבְּשִׁיבַת צִיּוֹן, לְחִדּוּשׁ בְּרִית גְּבוּרוֹת קֶדֶם. כָּאן נִדְלְקוּ מֵחָדָשׁ וְנִלְחֲמוּ יַחַד כָּל נִיצוֹצוֹת מִפְעָלֵנוּ הַיִּשּׁוּבִי. וְעוֹד שְׁמוּרִים וַחֲתוּמִים בָּהָר עִקְּבוֹת אָבוֹת – מְנוֹרָה חֲקוּקָה בְּאֶבֶן, מַשְׁקוֹף וְצִיּוּרֵי שָׁשַׁר: אֶשְׁכּוֹל וְיוֹנָה – סִמָּן לְבָנִים מְטַפְּסִים וְעוֹלִים. חִזְקוּ, בָּנִים!
אלול תרצ"ח.