בִּוְעִידַת צִירֵי הַמּוֹשָׁבִים מֶשֶׁק הַהִסְתַּדְּרוּת הוּא “מֶשֶׁק מְעֹרָב”: יֵשׁ לָנוּ עֲנַף חֲרֹשֶׁת, עֲנַף מְלָאכָה, עֲנַף בִּנְיָן, אַךְ פְּרִי הַמּוֹנוֹפּוֹלִין שֶׁלָּנוּ – הַחַקְלָאוּת הָעוֹבֶדֶת. עָלֶיהָ תִּפְאַרְתֵּנוּ. בָּהּ כֹחֵנוּ. לָהּ נְשׂוּאוֹת הָעֵינַיִם. חַקְלָאוּת זוֹ לֹא הִדְבִּיקָה אֶת הָעֲלִיָּה. שָׁנִים צִפִּינוּ לְשׁוּק – וְהִנֵּה בָּא הַשּׁוּק, בָּאָה הַגֵּאוּת. וְאָנוּ לֹא הֶחֱסַרְנוּ מִמֶּנָּה – בִּלְשׁוֹן קַדְמוֹנִים – אֶלָּא כְּכֶלֶב הַמְּלַקֵּק מִן הַיָּם. לֹא יֶרֶק שֶׁלָּנוּ, לֹא בֵּיצִים שֶׁלָּנוּ, לֹא תּוֹצֶרֶת חָלָב שָׁלָּנוּ אוֹכְלִים יְהוּדִים בָּאָרֶץְ. שֻׁלְחָנֵנוּ, רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ, שֻׁלְחַן־חוּץ. וְשֻׁלְחָן זֶה, הֶעָרוּךְ לַגַּד וְלַמְנִי, מְחַנֵּךְ לְהֶפְקֵרוּת. אִלּוּ הִשְׁפַּעְנוּ עַל הַיִּשּׁוּב רֹב יֶרֶק וּבֵיצִים וְחָלָב – הָיִינוּ מְהַפְּכִים אֶת הַכַּמּוּת שֶׁל הָעֲלִיָּה לְאֵיכוּת.
הוּא הַדִּין בִּתְנוּעַת הַבִּנְיָן, הַדּוֹפֶקֶת בְּכֹחַ עָצוּם – וּמִתְפַּרְנֶסֶת כִּמְעַט כֻּלָּה בְּחָצָץ וְָסִיד וְזִיפזִיף נָכְרִי. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁטָחִים אֲחֵרִים. רִאשׁוֹנָה לַחֲשִׁיבוּת הִיא – הַהַסְפָּקָה הָעַצְמִית הַחַקְלָאִית: הַסְפָּקָה עַצְמִית לֹא בִּקְנֵה־מִדָּה שֶׁל מוֹשָׁב אֶחָד וְלֹא שֶׁל אִכָּר יָחִיד, אֶלָּא בִּקְנֵה־מִדָּה שֶׁל יִשּׁוּב, הַמִּתְקַדֵּם בְּגִדּוּלוֹ וְהוֹלֵךְ.
דָּבָר זֶה נִרְאֶה לִי עִקָּר. יִשּׁוּבֵינוּ הַחַקְלָאִיִּים הַקַּיָּמִים הִתְבַּצְּרוּ קְצָת – זוֹהִי אוֹתָה לְקִיקָה שֶׁלָּקַקְנוּ מִן הַיָּם – אַךְ לֹא הָפַכְנוּ שִׁטְחֵי שְׁלָחִין שֶׁבְּיָדֵינוּ, בִּסְבִיבוֹת הַמּוֹשָׁבוֹת וְהֶעָרִים, לְגַנֵּי יֶרֶק וּפְרָחִים, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הָעֲרָבִים. וּמִן הַפְּרוֹזְדוֹר לְחַקְלָאוּת עוֹבֶדֶת – עֲבוֹדָה חַקְלָאִית שְׂכִירָה בַּמּוֹשָׁבוֹת – יָצָאנוּ לְגַמְרֵי!
בְּמִשְׁקָפַיִם אֵלֶּה נִרְאִים לִי שָׁוִים וְדוֹמִים, לְלֹא הֶבְדֵּל, קִבּוּץ, קְבוּצָה וּמוֹשָׁב. הַחַקְלָאוּת הָעוֹבֶדֶת שֶׁלָּנוּ זָכְתָה לְשָׁעָה גְּדוֹלָה, שֶׁאֵינָה מְצוּיָה בְּשָׁנִים אֵלֶּה בַּאֲרָצוֹת רַבּוֹת, שָׁעָה שֶׁל בִּקּוּשׁ מֵרֹאשׁ – וּלְשָׁעָה זוֹ לֹא נִתַּן מַעֲנֶה חַקְלָאִי הוֹגֵן! מַעֲנֶה זֶה לֹא יָבוֹא מִתּוֹךְ שְׁבָחִים לְעַצְמֵנוּ, וְלֹא מִתּוֹךְ דִּקְדּוּקִים עִם אֲחֵרִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – לֹא מִתּוֹךְ דִּקְדּוּקִים יְתֵרִים. הוּא עָלוּל לָבוֹא רַק מִתּוֹךְ מָאֲמָץ מְאֻחָד שֶׁל הַהִסְתַּדְּרוּת וְשֶׁל כָּל כֹּחוֹת הַיְּצִירָה הַחַקְלָאִיִּים הַגְּנוּזִים בְּתוֹכָהּ. מִבְּחִינָה זוֹ חֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר הָעֻבְדָּה שֶׁבְּשָׁנִים אֵלּוּ הֵבֵאנוּ לִרְשׁוּתֵנוּ אֶת שִׁטְחֵי הַקַּרְקַע שֶׁל הִתְיַשְּבוּת הָאֶלֶף וְהַדּוֹמִים לָהֶם, אִם גַּם “הַנְּדוּנְיָה” הָיְתָה מְצֻמְצֶמֶת, וְאִם גַּם הָיוּ בְּמִקְרִים רַבִּים “תְּנָאִים” בְּלִי כָּל “נְדוּנְיָה”.
הַקַּרְקַע מִתַּחַת לְרַגְלֵינוּ – וְהַשׁוּק לְנֹכַח פָּנֵינוּ: שְׁנֵי אֵלֶּה צְרִיכִים לַהֲפוֹךְ אֶת “הַתְּנָאִים” לְ“נִשׂוּאִים”. כֵּיצָד? אֵין בֵּינֵינוּ יְחִידִים מַתְוֵי־דְּרָכִים, אַךְ יֵשׁ לָנוּ מַחֲשֶׁבֶת הָרַבִּים וּשְׁכִינַת הָרַבִּים. הַתַּפְקִיד בָּרוּר: הַתְקָנַת הַכֵּלִים הַחַקְלָאִיִּים שֶׁלָּנוּ לְכִבּוּשׁ הַשּׁוּק, תּוֹךְ כְּדֵי צְמִיחָתוֹ וְגִדּוּלוֹ. וְאִם וְעִידָה זוֹ, וְעִידַת צִירֵי הַמּוֹשָׁבִים, תִּפְתַּח אֶת הַסּוֹגְרַיִם בַּשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וּתְנַסֶּה לִמְצוֹא דְּרָכִים לַפִּתְרוֹן – הִיא תְּקַדֵּם אֶת הַצִּיּוֹנוּת. וְזֹאת בִּרְכָּתִי.
טבת ת"ש.