בְּרָכָה לָךְ, הָאֶרֶץ הַצְּעִירָה, אֶרֶץ חֵפֶר, לִמְלֹאת עֶשֶׂר שָׁנִים לִכְפָרֵךְ הַבְּכוֹר!

לִכְאוֹרָה, אֵין אַתְּ אֶלָּא הֶמְשֵׁךְ פָּשׁוּט לְאוֹתָה רְצוּעַת הַחוֹף, בָּה נִטְּעוּ פֶּתַח־תִּקְוָה וְרִאשׁוֹן־לְצִיּוֹן, רְחֹבוֹת, נֵס־צִיּוֹנָה וַחֲדֵרָה, אַךְ מַה רַב הַהֶבְדֵּל בֵּין יִשּׁוּבֵי הָעֲבוֹדָה הָעַצְמָאִית – הַמּוֹשָׁבִים וְהַקִּבּוּצִים הִכּוּ שֹׁרֶשׁ בָּךְ, מַעֲמִיק וְהוֹלֵךְ, וְנוֹפֵךְ מְלַבְלֵב לִימִינָהּ וְלִשְׂמֹאלָהּ שֶׁל “דֶּרֶךְ הַיָם” שֶׁלָּנוּ – לְבֵין מוֹשְבוֹתֵינוּ הַוְּתִּיקוֹת, מוֹשְׁבוֹת הָעֲבוֹדָה הַשְּׂכִירָה, בָּהֶן עָמְקוּ מִסַּפֵּר יְסוּרֵי הַפּוֹעֵל הָעִבְרִי, בָּהֶן עֲבוֹדָתוֹ תְּלוּיָה לוֹ מִנֶּגֶד יוֹם יוֹם וְשָׁעָה שָׁעָה, וּשְׂכָרוֹ הַזָּעוּם שְׂכַר לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ, הִנֵהוּ מִפְגָּע לְחִצֵּי כָּל מֻמְחִיּוּת מִתְרַבְרֶבֶת, שְׁאוּבָה מִבֵּית־מִדְרָשָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זוֹלָה.

מִי יַעֲלֶה עַל לֵב בְּיָמִים אֵלֶּה דְּבַר יוֹבֵל? אַךְ חַבְרֵי כְּפַר־וִיתְקִין, מֵרִאשׁוֹנֵי עוֹלֵי אֶרֶץ חֵפֶר, בּוֹנֶיהָ וּמְגִנֶּיהָ, מְקִימֵי שׁוֹמְמוּתָהּ וּמַבְרִיחֵי קַדַּחְתָּהּ, מִפְעָלָם מְשֻׁלָּב כְּבָר כְּחֻלִיָּה אֶמָצָעִית בַּשַּׁלְשֶׁלֶת, אֲשֶׁר נֶחֶרְזוּ כְּבָר עָלֶיהָ חֻלִּיּוֹת רַעֲנַנּוֹת, כָּל חֻלִּיָּה – חוֹמָה וּמִגְדָּל. וְאִם בְּמַחֲצִית הָעוֹלָם עוֹלָה מִלִּבֵּנוּ רַק קְרִיאָה אַחַת: “כִּי דִּכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְּצַלְמָוֶת” – תּוֹפִיעַ לָנוּ בָּאָרֶץ, מִתּוֹךְ יְבוּל הַשָּׂדוֹת וְהַגַּנּוֹת הַצְּעִירִים, מְטֻפְּחֵי יְדֵי יְהוּדִים עֲמֵלִים בְּנֵי־חוֹרִין, נֶחָמַת עוֹלָם.

אדר א' ת"ש.