עָרוּךְ מִקְלָט לְתַפְקִידוֹ – וְאֵין מְחַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין הַמֻּסְגָּרִים לַמָּוֶת. בְּמִבְרַק מוֹעֶצֶת הַפּוֹעֲלוֹת מִתְּחִלַּת דֶּצֶמְבֶּר 1942 לְאִגּוּדֵי הַנָּשִׁים בְּאַנְגְּלִיָּה לַאֲחָדוֹת מִנּוֹשְׂאוֹת הַדֶּגֶל שֶׁל תְּנוּעַת הַפּוֹעֲלִים וְשֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת הַלּוֹחֶמֶת לְחֵרוּתָהּ – נֶאֱמַר:
“עַם עַתִּיק מִמַּנִיחֵי הַיְסוֹד לַתַּרְבּוּת הָאֱנוֹשִׁית נִשְׁמָד וְהוֹלֵךְ. עֲשׂוּ כָּל הָאֶפְשָׁרִי כְּדֵי לְהַזְהִיר אֶת הָרוֹצְחִים הַנַּאצִיִּים, שֶׁיַּפְסִיקוּ אֶת הַשְׁמָדַת עַמֵּנוּ הַבִּלְתִּי־מוּגַן וְאֶת שְׁחִיטַת הַיְלָדִים, עִזְרוּ לְהַצִּיל יְלָדִים מִזְּוָעוֹת וּלְהֲבִיאָם לִמְקוֹם מִבְטָחִים”.
מֵאָז נִגְבּוּ בָּאָרֶץ עֵדֻיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת מִפִּי נִמְלָטִים וְנִצּוֹלִים, בְּשִׁלְהֵי שְׁנַת 1942, אֵינָה פּוֹסֶקֶת הָאַזְעָקָה. הִיא פּוֹרֶצֶת מִשָּׁם, מִגֵּיא הַמָוֶת עַצְמוֹ, אֲשֶׁר הִתְמָרְדוּת נוֹאֶשֶׁת וּמְסִירוּת־נֶפֶשׁ מְאִירוֹת אֶת מַחֲשַׁכָּיו הַתְּהוֹמִיִּים וְנֹגַהּ לַהֲבָן הוֹפִיעַ עָלֵינוּ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. הִיא נִשְׁלַחַת מִכָּאן, מִן הַמִּקְלָט הַמַּצִיל וְקוֹלֵט עֲשָׁרוֹת וּמֵאוֹת, וְהָיָה עָלוּל לְהַצִּיל וְלִקְלוֹט אֲלָפִים וּרְבָבוֹת. הִיא בּוֹקַעַת מִקְּצוֹת הַיַּהֲדוּת בָּעוֹלָם שֶׁמִּחוּץ לְיַבֶּשֶׁת אֵרוֹפָּה וּמִלֵּב טוֹבֵי הָאָדָם בְּדוֹר־הַדָּמִים, וַעֲדַיִן לֹא נִרְאֶה סִמָּן כָּל־שָׁהוּא לְמַעֲשֶׂה שֶׁל מַמָּשׁ מִצַּד הַמַּעֲצָמוֹת הָאַדִּירוֹת וְשַׁלִּיטֵיהֶן. עֲדַיִן לֹא הֻגַּד לְשׁוּם אֶרֶץ נֵיטְרָלִית, אֲשֶר גְּבוּל מְשֻׁתָּף לָהּ עִם שִׁטְחֵי הַכִּבּוּשׁ הַנַּאצִי: “הֱוִי סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד, נוֹדֵד אַל תְּגַלִּי!” עֲשִׂי חוֹבָתֵךְ וְאָנוּ עֲרֵבִים לָךְ! עֲדַיִן לֹא הֻדְגְּלָה אַף אֳנִיָּה אַחַת לְשֵׁם הַצָּלָה, לְשֵׁם קִיּוּם מִצְוַת הַחֹק הָאֱנוֹשִׁי הָעוֹלָמִי – חֹק הַהַצָּלָה.
וְאֵין חֲסֵרוֹת אֳנִיּוֹת, וְאֵין חָסֵר דָּבָר מִלְבַד הָרָצוֹן הַטּוֹב לְחַבֵּר אֶת קְצֵה הָעֱנוּת עִם קְצֵה הַפְּדוּת וּלְמַמֵּשׁ בִּפְעֻלָּה חַיָּה – וּלְאַלְתֵּר – אֶת הַנָּתוּן לְמִמּוּשׁ. וְהִנֵּה הֶהָמָן הַנַּאצִי אָץ לְהַשְׁמִידֵנוּ וְעוֹלַם הַיּשֶׁר עוֹמֵד עַל דָּמֵנוּ כְּמִין סְדוֹם שֶׁל צַדִּיקִים, וּמִתְמַהְמֵהַּ לְהַצִּילֵנוּ.
כֹּל עוֹד מַצָּב זֶה קַיָּם אֵין לָנוּ דָּבָר לְהַגִּיד לְעַצְמֵנוּ בְּשׁוּם יוֹם בֵּינְלְאֻמִּי אֶלָּא זֹאת. וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין לָנוּ לְהַגִּיד אֶלָּא זֹאת בַּיּוֹם הַבֵּינְלְאֻמִּי לַפּוֹעֶלֶת, הַמְּיֻעָד לְסַמֵּל אֶת מֵיטַב קִיּוּם הָחוֹבָה וְאֶת מֵיטַב הָרֶגֶשׁ הָאֱנוֹשִׁי. נְשַׁנֵּן זֹאת לְעַצְמֵנוּ – קֹדֶם כֹּל: לְמַעַן דַּעַת, לְמַעַן הַכִּיר אֶת הָאֱמֶת כַּהֲוָיָתָהּ.
שֵׁנִית: לְמַעַן הוֹסִיף זְעוֹק, הוֹסִיף קְרוֹא לִקְהַל הָעַמִּים בְּמַעַרְכוֹת הַבְּרִית וְלָעַמִּים הַנֵּיטְרָלִיִּים, לְפוֹעֲלוֹתֵיהֶם וּלְפוֹעֲלֵיהֶם, לִצְעִירֵיהֶם וְלזִקְנֵיהֶם וּלְכָל אִישׁ וְאִשָׁה, נֶאֶמְנֵי חֹק אָדָם וַחֲזוֹנוֹ, בַּאֲשֶׁר הֵם. שְׁלִישִׁית – לְמַעַן זְכוֹר!
אדר ב' תש"ג