שִׁנְאָב הַפִּילוסוף אֲשֶׁר מִלֵא כְרֵשׂוֹ

מֵחֲמַת דֵּעוֹת זָרוֹת, הִתְגָאֶה בְחָכְמָתוֹ,

כּחֵשׁ בֵּאלֹהִים בִּקְדוֹשָׁיו שָׂם תָּהֳלָה;

אוּלָם כַּאֲשֶׁר הִזְקִין וְאֶת חָלְיוֹ חָלָה,

מֵהֲמוֹן שְׁגִיאוֹתָיו בִּעֲתַתּוּ בֶהָלָה,

עַד כִּי הַמִתְחַכֵּם אֲשֶׁר לָעַג לֶאֱמוּנָה

וְהִתְאַמֵר לָדַעַת אֵיזֶה מְקוֹם בִּינָה,

נֶהְפַךְ לִמְשׁוגָע, אֲחָזוהוּ חֲבָלִים;

לֹא לְבַד בֵּאלֹהִים, אַף הֶאֱמִין בַּהֲבָלִים.