וַיְהִי הַיוֹם וַיָקוּצוּ עַצְמוֹת גוּף הָאָדָם לַעֲזוֹר

אִיש אֶת רֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר הַסְכֵּן הִסְכִּינוּ מֵאָז וַיִתְּנוּ כָתֵף

סוֹרָרֶת. הָרַגְלַיִם הֵלִינוּ. מַה לָנוּ לָשֵׂאת טָרְחֲכֶם וּמַשַׂאֲכֶם

כָּל הַיָמִים, קְחוּ לָכֶם רַגְלַיִם מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ אִם כֵּן

אֲהַבְתֶּם לָנוּעַ. הַיָדַיִם הִגִידוּ ־ מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹאת לָנוּ

וּמַה בֶּצַע כִּי נַעֲמוֹל בְּעַד אֲחֵרִים? הָבוּ לָכֶם יָדַיִם אִם

נִצְרַכְתֶּם לָהֵנָה! הַשִׁנַיִם רָגְנוּ, הַתְבוּנָה אֵין בְּקִרְבֵּנוּ,

אִם רוּחַ אֵין בָּנוּ כִּי נִטְחוֹן כָּל הַיָמִים אֹכֶל לְמַעַן מַלְאוֹת

בֶּטֶן הַחֲסֵרָה? תִּקַח לָהּ מֵאֲשֶׁר תִּמְצָא; הָעֵינַיִם גַם הֵנָה

הִתְפַּלָאוּ וְרַע לָהֶן עַל כִּי צוֹפִים נִתְּנוּ לַעֲמוֹד עַל

מִשְׁמַרְתָּן, מִן הַבּוֹקֶר וְעַד הָעֶרֶב, לְהָגֵן בְּעַד הַגוּף לְבַל

יְאֻנֶה לוֹ כָּל רָע. וְכֵן קָצוּ כָל עַצְמוֹת הָאָדָם בַעֲבוֹדָתָן

הִטְבִּיעַ עֲלֵיהֶן הַיוֹצֵר וַתּוּפַר הָאַחֲוָה בֵּינוֹתָן; וּמֶה הָיָה

אַחֲרִיתָן? כַּאֲשֶׁר חָדְלוּ הָרַגְלַיִם לָלֶכֶת, הַיָדַיִם לַעֲבוֹד,

הַפֶּה לֶאֱכוֹל וְהָעֵינַיִם לִרְאוֹת, הִתְפָּרְקוּ עַצְמוֹת כָּל הַגוּף

וְגֶדֶר בִּנְיָנוֹ נֶהֱרָסָה, אָז הִכִּירוּ הַסְכָלִים עֲצָתָם

הַנִמְהָרָה; וַיִוָעֲצוּ לְחַדֵשׁ בֵּינֵיהֶם הַבְּרִית וַיַחְתְּרוּ

לְהָשִׁיב אֶת הַגוּף לְאֵיתָנוֹ וְלֹא יָכוֹלוּ, כִּי מֵאָז שָׁבְתוּ

הָאֵבָרִים לַעֲשׂוֹת אֶת פְקוּדָתָם יָבֵשׁ לְשַׁדָם וְנָס לֵיחָם

אֻמְלָלוּ נָבְלוּ כֻלָמוּ וְלֹא שָׁבוּ עוֹד לְאֵיתָנָם אַחֲרֵי

בַלוֹתָם.