בָּרוּךְ טַעֲמֶךָ הַסַהַר

אַתְּ¹ מוֹדַע הַלָּיִל

מִבַּעַד חֲרַכֵּי הָאַלּוֹנִים

תִּשָׂא כַכַּרְמֶל רֹאשֶׁךָ

הִנְךָ תָנוּס,

אָנָה מוּעָדוֹת פָּנֶיךָ?

דוֹם אַתְּ רֵעַ מַר נָפֶש

וְהָסֵר מָגִינַת לְבָבִי

אַתֶּם הַיְשֵׁנִים בַּנְצוּרִים,

תַּחַת צֶאֱלִים בָּאַשְמַנִים,

מִדֵי אֶזְכָּרְכֶם אֶתְמַרְמַר

וְאַשְׁלִיךְ נֶזִרי² עַל בְּמוֹתֵיכֶם³